רע"א 1476/10

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם של בית המשפט המחוזי בחיפה בעניין פסק בוררות. הסכסוך המקורי נפתר באמצעות בוררות, כאשר פסק הדין החלקי של הבורר העדיף את המשיבים. לאחר מכן ניסו המבקשים לערער על פסק הבוררות החלקי בבית המשפט המחוזי, אך בקשתם נדחתה בנימוק שהוגשה מחוץ למועד הקבוע בחוק הבוררות. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשה לחופשה כדי לערער על דחייה זו לבית המשפט העליון, שגם היא נדחתה. בית המשפט העליון הסכים עם פרשנותו של בית המשפט המחוזי למהות הבקשה הראשונית כבקשה לביטול פסק הבוררות, וקבע כי היא אינה מעוררת שאלות מעבר לאינטרסים הפרטיים של הצדדים המעורבים. זאת ועוד, בית המשפט העליון תמך בהחלטת הערכאה הנמוכה שלא להאריך את המועד האחרון להגשת הערעור, וקבע כי טענות המבקשים אינן מהוות סיבה מיוחדת המצדיקה הארכה כזו. ככלל, פסק הדין הדגיש את ההיקף המצומצם של התערבות בית המשפט בענייני בוררות, והבקשות נדחו בשל ליקויים פרוצדורליים, מבלי לרדת לגופו של עניין.