ע"פ 1614/96

תקציר

השופט מ' חשין, יחד עם השופט י' זמיר והשופטת ביניש, נתנו את הכרעת הדין בערעורים שהגישו שלושה נאשמים, מיראד ג'באלי (מוראד), איימן ג'יבאלי (איימן) וראם גיבאלי (ראמי), שהורשעו בחטיפת קטין בשם מ.ג. לצורך ביצוע עבירת מין, כהגדרתה בחוק הישראלי. העבירות כללו גם מעשה מגונה בקטין. שלושת הנאשמים ערערו הן על גזר דינם והן על גזר דינם, אך השופטים החליטו לדחות את ערעורם. פסק דינו של בית משפט קמא, שהתבסס על ראיות משמעותיות, לרבות עדויותיהם של מ.ג. ואמו, הרשיע את המערערים. עיקרי הממצאים שהתווה בית משפט קמא פירטו את אירועי 7.5.92, בהם פיתה מוראד את מ.ג., ששיחק כדורגל, להתקרב למכוניתו. לאחר מכן תפסו איימן וראמי את מ.ג. והביאו אותו לשדה חיטה, שם הכו אותו, הפשיטו אותו וביצעו בו מעשים מגונים. לאחר מכן הם החזירו את מ.ג. לכפרו. עדותו של מ.ג., שנתמכה בראיות נסיבתיות משמעותיות, לרבות ראיות DNA, נמצאה אמינה. השופטים הסכימו עם החלטת בית משפט קמא לתת אמון בעדויותיהם של מ.ג. ואמו, חרף אי דיוקים וסתירות קלות. השופטים גם דנו ודחו את טענות המערערים בדבר עלילת שווא, ולא מצאו סיבה להטיל ספק באמינותם של מ.ג. ואמו. טענת ההגנה כי המתלונן ואמו פיברקו את הסיפור לא התקבלה, שכן השופטים הסכימו עם הערכת בית משפט קמא את הראיות והעדויות. בנוסף, סברו השופטים כי גרסאות המערערים לאירועים אינן משכנעות והרחיבו את "חזית המריבה". משלא מצאו עילה להתערב בממצאיו של בית משפט קמא, אישרו השופטים את ההרשעה. יתר על כן, הם הסכימו עם העונשים שהוטלו על ידי בית משפט קמא, לרבות עונשו המעט חמור יותר של מוראד כמחולל העבירה. הערעורים על ההרשעה וגזר הדין נדחו, והשופטים אישרו את החלטות הערכאה הנמוכה יותר.