ת"צ 10294-06-12

תקציר

המבקשת ביקשה לאשר תובענה ייצוגית נגד המשיב להשבת ארנונה שנגבתה שלא כדין. צו הארנונה של המשיבה לשנת 2009 קבע שיעור ארנונה בשיעור של 50% עבור שטחים משותפים במבנים שאינם למגורים. בשנת 2010 ביקש המשיב את אישור שרי האוצר והפנים לשינוי הסיווג, אך בקשתו נדחתה. המבקש, שהיה בעליו נכס במרכז מסחרי ששטחו המשותף עולה על 3,000 מ"ר, ערער על שומת הארנונה והצליח להביא לפסק דין לטובתם, אותו כיבד המשיב בשנת 2011. עם זאת, בשנת 2012 שינתה המשיבה את פרשנותה לצו והחלה לגבות תעריף גבוה יותר מעסקים במרכזים מסחריים ששטחם משותף עולה על 3,000 מ"ר, בטענה כי התעריף הנמוך חל רק על עסקים שבבעלותם שטחים אלה "באופן אישי". המבקש טען כי לשון הצו משנת 2012 ברורה ומתייחסת לשטח הכולל של השטחים המשותפים, ולא לשטח המיוחס לבעל עסק יחיד. המשיב טען כי הצו משנת 2012 שגוי וכי התעריף החוקי הוא זה משנת 2009. בית המשפט קבע כי פרשנותו של המבקש לצו נכונה לכאורה, וקיימת אפשרות סבירה שהשאלות שהועלו יוכרעו לטובת הקבוצה. לפיכך נענתה הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, והמשיב חויב בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 35,000 ₪. המעמד כלל את כל המבנים שאינם למגורים במרכזים המסחריים של מודיעין עם שטחים משותפים העולים על 3,000 מ"ר, ועילת התביעה הייתה גבייה מופרזת של ארנונה. המשיב נדרש להגיש כתב הגנה בתוך 45 יום, והמשפט נקבע לנובמבר 2014.