עת"מ 34334-03-16

תקציר

העותרים הגישו לבית המשפט ערעור על החלטת ועדת הערר בנוגע לבקשתם להיתר בנייה לחיזוק בנייתם לפי הוראות תמ"א 38. ועדת הערר החליטה שלא לאשר את מלוא היקף הסעד שביקש העותר, תוך חריגה מהמדיניות שהותוותה בתכנית רע"מ/1010, מה שהביא את העותר לטעון כי עניינו טופל באופן בלתי הוגן. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה החלטת ועדת הערר לסרב לבקשת העותרת לצמצם את רוחב הממ"דים בתוכניות הבנייה, דבר שהיה מאפשר לדיירים לקבל חדר נוסף. הוועדה עמדה על כך שקו הבניין יישאר על 2 מטר, וסירבה לזוז, למעט במקרה של שני ממ"דים פנימיים, שעבורם אישרו קו בניין של 1.75 מטר, המאפשר לממ"דים להיות ברוחב של 1.80 מטר. בעתירה נטען כי החלטה זו תביא לצפיפות בממ"דים בעת מלחמה וכי לפיקוד העורף סמכות לאשר ממ"דים קטנים יותר רק במקרים חריגים. בית המשפט מצא את החלטת ועדת הערר סבירה, מידתית ובעלת אוריינטציה תכנונית, וציין כי הוועדה איזנה בין עידוד חיזוק מבנים לפי תמ"א 38 לבין שמירה על קו בנייה עקבי המתאים לסביבה. גם החלטת הוועדה נמצאה כמונעת כראוי. כמו כן, קבע בית המשפט כי לא ניתן להעלות בשלב זה טענות חדשות שלא הועלו בפני ועדת הערר, במיוחד אלה הנוגעות לענייני תכנון ובניה. לפיכך נדחתה העתירה, והעותר חויב לשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.