ע"א 7744/12

תקציר

החלטת בית המשפט מתמקדת בדחיית תביעה שעניינה תיקון מרשם מקרקעין לפי סעיף 93 לפקודת ההסדר. בית המשפט, בהתאם לעמדתו של בית משפט קמא, סבר כי גם אם טענותיהם העובדתיות של המערערים מדויקות, אין בהן עילה משפטית לתיקון לאחר הרישום, שכן כל זכות סותרת בוטלה על ידי הרישום ויצרה "לוח חלק". המערערים ניסו לבסס את תביעתם על בעלות מכוח התיישנות קניינית, אותה לא הצליחו לטעון במהלך הליכי הפשרה המקוריים, מה שהוביל לכך שהמדינה נרשמה כבעלת הקרקע. השתהותם של 19 שנים בטרם ערערו על הרישום שיחקה לרעתם, שכן היא מנוגדת לעקרון הסופיות והיציבות ברישום המקרקעין. יתר על כן, טענתם להונאה לא עמדה בהגדרה המשפטית הנדרשת, במיוחד כאשר החלטת פקיד ההסדר נראתה מבוססת פרוצדורלית. חרף טענת המערערים כי היעדר הסכם רכישה מקורי הוביל לאי רישומם, מצא בית המשפט כי הדבר אינו משכנע, שכן יש להניח כי קיימות באותה עת דרכים משפטיות חלופיות להוכחת בעלות. בית המשפט הדגיש כי את החריגים המצומצמים לתיקון רישום מקרקעין יש לפרש בצמצום, ובכך לשמור על זכויותיו של הבעלים הרשום. בית המשפט הגיע למסקנה כי לא הוצגו ראיות מהותיות לתרמית או עילות תקפות לתביעות התיישנות סטטוטוריות, מה שהוביל לדחיית הערעור ללא הוצאות.