בד"מ 25/20

תקציר

הדיון המשמעתי עסק בתלונה שהגיש עו"ד חנן רובינשטיין נגד עו"ד משה אורי בלוי. בלוי טען כי רובינשטיין, שייצג שני מלווים, לא יידע אותו על החוב הקודם של הלווה והכין מסמכים המחייבים את בלוי ואשתו להתחייבויות שלא הסכימו להן. הלווה, אדם באשס מאיר דיפארק, נזקק להלוואה של 1.4 מיליון שקל, שבלוי ואשתו הסכימו לערוב לה תמורת 10,000 דולר. ההלוואה הייתה אמורה להיות מובטחת במשכנתא על דירת בני הזוג. בלוי טען כי אילו ידע על החוב הקודם של הלווה, לא היה מסכים להלוואה. עם זאת, השופט לא מצא כל ראיה לכך שרובינשטיין ידע על חובו של הלווה בעת עריכת הסכם ההלוואה. כמו כן, קיבלה השופטת את טענת רובינשטיין כי הסעיפים הנוספים בהסכם, שהתייחסו לחוב הקודם, נכללו בשל טעות פיקוח. עוד קבעה השופטת כי רובינשטיין מילא את חובותיו כלפי בלוי ורעייתו בכך שהסביר את עיקרי ההסכם, אף שלא היו מיוצגים. לפיכך, השופט הגיע למסקנה כי רובינשטיין לא ביצע כל עבירה אתית והמליץ על זיכויו. שאר השופטים הסכימו עם פסק הדין המקיף והמנומק היטב, והחליטו פה אחד לזכות את רובינשטיין מהעבירה המיוחסת לו.