ת"א 56268-02-16

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הפיצויים המגיעים לתובעים בעקבות הפקעת אדמתם על ידי הנתבע. נקודת המחלוקת העיקרית היא האחוז המתאים לגזור מערכה המשתנה של הקרקע מדי שנה לצורך קביעת הפיצוי בגין דמי החכירה האבודים. בית המשפט החליט לאמץ את חוות דעת המומחה שהוגשה, הממליצה על שיעור שנתי של 6%, וקבע כי היא סבירה ועולה בקנה אחד עם פסיקה קודמת. שיעור זה יחול על שווי הקרקע בכל שנה מיום אובדן החזקה, כאשר הפיצוי יחושב בהתאם. התובעים יקבלו החזר עבור שכר טרחת השמאי שלהם, חלק משכר טרחת המומחה שמונה על ידי בית המשפט ושכר טרחת עורך דין, בתנאי שיגישו קבלות. החלטה זו מבוססת על ההבנה כי התנהלות הנתבע עיכבה את ההליכים, ומטרתה להעמיד את התובעים במצב בו היו נמצאים אלמלא ההפקעה. בית המשפט מדגיש את משמעות הזמן שחלף מאז ההפקעה, את דמי החכירה שגבתה רשות מקרקעי ישראל ואת הצורך בפיצוי צודק, בהתאם לפסקי דין קודמים. בנוסף, זכויותיהם של התובעים במקרקעין מאושרות על בסיס צו קיום צוואה, למרות הסתמכותם הראשונית על ייפוי כוח.