ע"פ 7506/23

תקציר

ערכאת הערעור החליטה לדחות את הערעור, ואישרה כי אין בסיס מוצדק לשנות את עונשה של הערכאה הנמוכה יותר במקרה זה. בית המשפט שב ומדגיש את תפקידו המוגבל בהתערבות בפסיקות, ועושה זאת רק במקרים של טעויות משפטיות משמעותיות או כאשר גזר דין חורג באופן בוטה ממדיניות הענישה המקובלת. פסק הדין מדגיש את חומרתן של עבירות המין, ובפרט אלה המבוצעות בקטינים בהקשר המשפחתי, ומדגיש את הניצול העמוק והפרת האמונים הכרוכים בעבירות אלה. ההחלטה מדגישה את הצורך בגישה ענישה מחמירה כדי לתת מענה הולם לנזק ארוך הטווח שנגרם לקורבנות ואת הגינוי החברתי החריף של מעשים כאלה. במקרה ספציפי זה, מצא בית המשפט כי המערער לא סיפק נימוקים מספקים לערעור על גזר הדין, וציין כי העונש הוצב כראוי בקצה התחתון של סולם הענישה לאחר בחינה מעמיקה של הנחיות הענישה הסטנדרטיות. בית המשפט הכיר בחומרת מעשיו של המערער, שהיו כרוכים בשימוש ממושך וחוזר ונשנה באמון המשפחה, וציין כי היעדר אלימות פיזית אינו מפחית מחומרת העבירות. גם נסיבותיו האישיות של המערער, כגון גילו והיעדר עבר פלילי קודם, לא נמצאו מספיקות כדי להצדיק שינוי בעונש. נסיבות אלה נתפסו כאופייניות במקרים דומים ולא עלו על חומרת העבירות שבוצעו. לפיכך, הערעור נדחה בפסק דין שניתן על ידי השופטים עופר גרוסקופף ורות רונן ביום 21.11.2024.