תת"ע 7482-02-21

תקציר

הכרעת הדין דנה בעקרונות סדר הדין הפלילי בדבר זכותו של נאשם לשימוע ובחריגים לכלל זה. במקרה זה, הנאשם לא התייצב למשפטו, נחשב כמודה באישומים נגדו, נשפט ונגזר דינו שלא בפניו. על פי החוק, נאשם שאינו מתייצב למשפטו רשאי לבקש את ביטול פסק הדין אם עלה בידו להוכיח סיבה מוצדקת להיעדרותו או שביטול פסק הדין נחוץ כדי למנוע עיוות דין. הכרעת הדין מפרטת את הנהלים להודעה לנאשם על מועד המשפט ואת ההשלכות של אי התייצבות. בית המשפט קובע כי הנאשם קיבל הודעה כדין על הדיון, אך לא התייצב ללא סיבה מוצדקת. טענת הנאשמים כי הכתובת הרשומה אינה כתובתם הנוכחית וכי לא קיבלו את ההודעה אינה נחשבת לתירוץ תקף, מה גם שהנאשמים לא עדכנו את כתובתם כנדרש בחוק. בית המשפט מוסיף ודן באפשרות לבטל את פסק הדין כדי למנוע עיוות דין ודוחה את טענות המבקש, לרבות הטענה כי אדם נוסף נהג ברכב בעת ביצוע העבירה. בהכרעת הדין מודגש כי טענות אלה אינן מהוות עיוות דין וכי על הנאשמים להביא ראיות מוצקות לתמיכה בטיעוניהם. הואיל ועל בית המשפט מוטלת החובה לבחון היטב טענות הגנה מהותיות, הרי שתביעתו של המבקש, במקרה זה, אינה נחשבת לעילה מספקת לביטול. בית המשפט מגיע למסקנה כי אי ביטול פסק הדין לא יגרום לעיוות דין ועל כן הבקשה לביטול הבקשה נדחית, תוך שימת דגש על עקרון סופיות הדיונים.