ת"א 18461-02-22

תקציר

השופט בתיק זה בחן בקפידה את הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים וקבע כי התובעים הצליחו להוכיח את נסיבות התאונה, ובכך לבסס את חבות הנתבע. השופט ביסס החלטה זו על מספר גורמים. ראשית, הודאת הנתבע ותשלום תגמולי ביטוח בגין נזקי רכוש כתוצאה מהתאונה, שמשמעותה הכרה באירוע. שנית, גרסתם העקבית של התובעים לתאונה, אשר נתמכו במסמכים רפואיים מיום האירוע, המאששים את טענותיהם. השופט מצא את הסברי התובעים בדבר אי פנייתם למשטרה לאחר התאונה סבירים ומשביעי רצון. ככלל, נחה דעתו של השופט כי גרסתם של התובעים לתאונה אותנטית. לעומת זאת, טענות הנתבע המערערות על נסיבות התאונה לא היו משכנעות וחסרות ראיות מוצקות. השופט ציין כי על מבטחת מוטלת האחריות להציג תשתית ראייתית מבוססת ומקיפה אם בכוונתה לוותר על הכיסוי הביטוחי. מאחר שהנתבע לא עשה כן, השופט צידד בתובעים. לגבי הנזקים, השופטת סיפקה הערכה מפורטת לכל תובע. לעומר פסק השופט 10,000 שקל, כולל הוצאות עבר, סיוע לצד ג' וכאב וסבל. עבור אמין פסק השופט סכום גבוה יותר, בהתחשב בהוצאותיו הרפואיות, הפסד השתכרות בעבר ובעתיד, סיוע לצד שלישי וכאב וסבל. אמין היה זכאי גם לקבל שכר טרחת עורך דין, שחושבו כ-13% מסך הפיצויים, בצירוף מע"מ והחזר אגרת בית המשפט. השופט קבע כי הסכום הסופי הוא 359,694 שקל. שני הסכומים היו אמורים לצבור הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק מיום מתן פסק הדין ועד לפירעונם המלא. השופט סיים את דבריו בהכרה בזכות לערער על פסק הדין על פי החוק.