עב"ל 710/07

תקציר

המוסד לביטוח לאומי ערער על החלטת בית הדין האזורי להעניק דמי אבטלה למשיב שחוזה העסקתו עם עירייה הסתיים מדי חודש יולי וחודש מדי חודש ספטמבר. המכון טען כי דפוס העסקתו של המשיב הוא פיקציה שאינה מצדיקה דמי אבטלה. עם זאת, בית הדין לעבודה דחה את הערעור ואישר את החלטת בית הדין האזורי. נמצא כי לא הוכחה חובתה החוקית של המשיבה לחזור לעבודה וכי סיום החוזה וחידושו היו בהתאם לשיקולי העירייה. לא הייתה קנוניה בין המשיב לבין העירייה, והמשיבה לא הייתה מחויבת לשאת בהשלכות הכלכליות של הסדר זה. מכיוון שהחוזה היה לתקופה קצובה, היעדר מכתב פיטורים ופיצויי פיטורים לא הצדיק שלילת הטבות. בית הדין קיבל את ההבחנה בין דמי חופשה לבין ימי חופשה שנפדו, שלא הצביעה על המשך העסקה. זאת ועוד, לא הוכח חיפוש העבודה של המשיב בתקופת ההפסקה, ומשך ההפסקה הספיק למציאת עבודה חלופית. בית המשפט הגיע למסקנה כי המשיב היה מובטל בתקופה הנדונה ודחה את הערעור ופסק למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 3,500 ₪ בתוספת מע"מ.