ב"ל 48306-02-18

תקציר

התובעת, גב' א.ת., תבעה את החלטת המוסד לביטוח לאומי לדחות את תביעתה לפיצויי פגיעה, שאירעה לכאורה עקב תאונות עבודה בשנת 2009. הנתבעת טענה כי התביעה התעכבה מאוד, דבר המקשה על בחינת העובדות, וכי האירועים לא התרחשו במהלך עבודתה של התובעת או כתוצאה ממנה. בית המשפט מצא את התביעה נגועה בשיהוי משמעותי, שכן היא הוגשה שמונה שנים לאחר האירועים הנטענים, אשר פגעו ביכולתו של הנתבע להתגונן. בנוסף, התובעת לא הצליחה להוכיח כי התאונות הנטענות היו אירועים תאונתיים, שהתרחשו במהלך עבודתה ובגללה. אירוע הכוננות המודיעינית היה קשור לעבודתה ההתנדבותית של התובעת ולא לעבודתה בעיריית אילת. האירוע השני של זימון בנה של התובעת לתחנת המשטרה היה אף הוא חיצוני לעבודתה, ופרשנותה אליו כהטרדה לא נתמכה בראיות. לבסוף, האירוע השלישי, של הוצאת דיבה על ידי שוטר, התרחש גם הוא מחוץ לעבודה ולא הוכח שהוא קשור לעיסוקו של התובע. בסיכומו של דבר, תביעתה של התובעת נדחתה, שכן היא לא הוכיחה די הצורך כי האירועים היוו תאונת עבודה, ומשכך נדחתה התביעה. שני הצדדים יישאו בשכר טרחת עורך הדין שלהם, וניתן יהיה לערער על פסק הדין תוך 30 יום.