ת"פ 15237/97

תקציר

פסק הדין דן בקריסת גשר במהלך משחקי המכביה בשנת 1997, שגרמה להרוגים. הניסוי התמקד בשלושה גורמים עיקריים לקריסה: תשתית לקויה, כיפוף מקומי ופגמים בריתוך. בית המשפט דחה את טענות ההגנה וקבע כי שלוש העילות הללו, כשלעצמן, יכולות היו להביא לקריסה. היא הדגישה את הליקויים הארגוניים והפרוצדורליים שתרמו לאסון. הנתבעת מס' 5, הלקוחה, התרשלה בכך שלא הוציאה הזמנת עבודה תקינה ולא העסיקה יועץ הנדסי. הוא בחר קבלן ראשי חסר ניסיון, הנתבע מס' 4, מטעמי נוחות וקבע לוח זמנים בלתי סביר. הנאשם מס' 4 כשל בתפקידו בכך שלא דרש פרטים והבטיח פיקוח. קבלני משנה הנתבעים, לרבות הנתבעים מס' 2 ו-3, ביצעו את הגשר ללא הסיווג, התוכניות או הפיקוח הנדרשים, דבר שהוביל לליקויי תכנון וביצוע ולהזנחת דרישות בטיחות חיוניות. המתכנן הנתבע מס' 1, המהנדס היחיד, לא הכין תכניות מפורטות, לא ערך פיקוח נאות ולא בירר פרטי תכנון קריטיים. היעדר תוכניות ותקשורת לקויה הובילו לאי הבנות ושגיאות. המנהגים והמנהגים אינם פוטרים את הנתבעים מאחריות להתנהגותם. היה על הנאשם מס' 1 להסב את תשומת הלב לצורך בפיקוח צמוד ולהבהיר את תפקידו. הוא אישר את הגשר ללא תוכניות וללא פיקוח ראוי והתעלם מדרישות הבטיחות. הוא גם התרשל באישור הגשר לשימוש, אישר כי הביצוע תואם את התוכניות, והגביל את השימוש בו ל-100 איש, אך לא אכף זאת. נאשמים 1, 2 ו-3 היו מודעים לסכנה של יותר מ-100 אנשים להגיע לגשר, אך לא נקטו אמצעי זהירות, העולים כדי רשלנות הגובלת בפזיזות. גם הנתבעים 4 ו-5 התרשלו בכך שהתירו את השימוש בגשר ללא ייעוץ הנדסי או פיקוח. עם זאת, חוק התכנון והבנייה אינו חל על מבנים זמניים כמו הגשר. באשר לגרימת מוות ברשלנות, נימק בית המשפט את כוונת החוק המתוקן להקל בעונשין בגין עבירות רשלנות. החוק החדש דורש חוסר מודעות למהות המעשה או לתוצאותיו, כאשר אדם יכול היה להיות מודע, והתוצאה לא הייתה סיכון סביר. בית המשפט הגיע למסקנה כי כל הנאשמים אשמים בגרימת מוות ברשלנות ובבנייה ללא היתר. מנהגיהם ומנהגיהם אינם פוטרים אותם מאחריות, ומעשיהם הרשלניים חברו יחד כדי לגרום לקריסה. השופטת ביניש סיכמה את פסק הדין והדגישה כי הנוהג המקובל אינו פוטר נתבע מרשלנות רפואית מאחריות. כל מקרה נבחן לגופו, בהתחשב בפרקטיקה המקובלת, בסיכון וברמת הטיפול הסבירה הנדרשת. בית המשפט קבע כי רשלנות הנתבעים היא קיצונית, נוכח הסיכון הגבוה של הפרויקט ובטיחות הציבור. הם היו מודעים להשלכות האפשריות אך לא נקטו אמצעי זהירות. הנתבע מס' 1, המהנדס, היה אחראי לפגמים בתכנון ולאישור הגשר ללא תכניות או פיקוח. הנתבעים מס' 2 ומס' 3, קבלני משנה, ביצעו את הגשר ברשלנות, והנתבעים מס' 4 ומס' 5, הקבלן הראשי והלקוח, לא פיקחו וניהלו את הפרויקט כראוי. כל אחד מהנאשמים תרם תרומה משמעותית לקריסה, ומעשיהם לא היו פטורים מאחריות בשל מעשיהם של אחרים. הנאשמים הורשעו בגרימת מוות ופציעה ברשלנות ובאישומים נוספים.