בר"ע 980/05

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך בין לקוחה לעורך דינה בנוגע לייצוג ברכישת דירה. הלקוחה תבעה את עורכת הדין בגין רשלנות מקצועית, בטענה כי רכשה את הדירה מבלי שידעה שהיא מסווגת כ"משרד" ולא כנכס מגורים, דבר שהשפיע באופן משמעותי על שוויה. עורך הדין טען כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות. בית משפט קמא נעתר לבקשת עורך הדין לחקור את הלקוח חקירה נגדית, אך ערכאת הערעור הפכה החלטה זו. נפסק כי אין לחייב את עורך הדין, שבחר שלא להגיש תצהיר נגדי כדי להימנע מחקירה נגדית, להיחקר על ידי הלקוח. ערכאת הערעור ביססה את החלטתה על אופייה השיפוטי של החקירה הנגדית בדיונים מקדמיים ועל הסיכונים שנוטל עורך הדין בהסתמכותו אך ורק על חקירת הלקוח לעניין טענת ההתיישנות. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי יש להחיל את תקנה 167 בזהירות ולא כזכות מהותית, במקרה זה בו בחר עורך הדין במכוון שלא להגיש תצהיר. כתוצאה מכך, התהפכה החלטת בית משפט קמא, ורק הלקוחה תיחקר על תצהירה בהליך הפיטורים המקוצר בעניין תקופת ההתיישנות.