בע"מ 1533/13

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בעניין סכסוך רכושי בין שני אחים. בבעלות המשיב היו שתי דירות, ובשל קשיים כלכליים הסכים למכור אחת מהן בתל אביב למבקש, שהיה אמור לשפץ גם את השנייה בבני ברק. בעוד שהמבקש מילא באופן חלקי התחייבויות אלה, העסקה לא הושלמה כמתוכנן, מה שהוביל להליכים משפטיים ממושכים. בית המשפט לענייני משפחה פסק תחילה לטובת גרסת המבקש, קבע את מחיר המכירה של הדירה בתל אביב והתווה את התנאים לסיומה. עם זאת, בית המשפט המחוזי חלק על כך באופן חלקי, ומצא את תיאורי הצדדים את העסקה בלתי סבירים. היא הגיעה למסקנה כי המבקש ירכוש את הדירה במחיר הנקוב ויעמוד בהתחייבויות אחרות, אך הורתה לו לשלם למשיב גם חלק מדמי השכירות שהתקבלו ולכסות חובות מסוימים. המבקש ערער על פסק דין זה, וטען כי הדרישה לתשלום דמי שכירות מהווה הרחבה של החזית וכי התחייבויותיו עולות על מחירה הראשוני של הדירה. המשיב טען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא החלטה מאוזנת המבוססת על חומר הראיות. טענות המבקש נדונו ברובן בשני משפטים קודמים, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי, שהסתמך על הדין החל, נראה סביר. משכך, דחתה ערכאת הערעור את בקשת המבקש, תוך שהיא מדגישה כי פסק הדין הינו פרטני ואין לו השלכות רחבות יותר. החלטה זו התקבלה ללא הזמנת הוצאות, כלומר כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות.