עמ"נ 11846-01-17

תקציר

הערר הוא על החלטת ועדת הערר הכללית לארנונה של עיריית תל אביב-יפו, אשר סיווגה את נכסי המערערת כ"מבנים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחר" לצורכי ארנונה. המערערת טענה כי היה מקום לסווג את הנכס כ"בית תוכנה", שכן הוא שימש אך ורק לפיתוח תוכנה. בית המשפט לא מצא פגם בהחלטת ועדת הערר, שהתבססה על ראיות משמעותיות המצביעות על כך שפעילותה של המערערת לא הייתה בעיקרה ייצור תוכנה, אלא מתן שירותים על בסיס התוכנה שפיתחה. הראיות הראו כי המערערת לא מכרה את התוכנה אלא גבתה תשלום בגין השירותים הניתנים באמצעותה, וכי דוחותיה הכספיים והסכמי ההתקשרות עם לקוחותיה תמכו במסקנה כי הכנסותיה נבעו ממתן שירותים. זאת ועוד, המערערת לא הציגה כל ראיה לכך שרוב הכנסותיה היו מייצור תוכנה, ואישור המדען הראשי שקיבלה אינו רלוונטי לתקופה הנדונה. בית המשפט הדגיש כי יש להעדיף את הסיווג הספציפי של "בית תוכנה" על פני הסיווג השיורי, אך במקרה זה פעילותה של המערערת לא נכנסה לגדר סיווג זה. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה.