ערר 1015-03-21

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על ההחלטה ליתן היתר רטרואקטיבי להקמת מגרש ספורט זעיר ולהמשך קיומו של בית כנסת שנבנה שלא כדין בסמוך לביתו של המערער. המערערת טענה כי המשיבים פעלו בניגוד לתכנית המפורטת, המחייבת תכנון מקדים לאתר, לרבות מיקומם של מתקנים. הם גם לא אישרו תוכנית בנייה, כנדרש בתוכנית, לפני הוצאת ההיתר. בנוסף, הערעור עסק בבית כנסת שנבנה במקום באופן בלתי חוקי, שהמשיבים לא אכפו. המשיבים טענו כי הערעור הוגש באיחור ניכר ודינו להידחות בעילה זו, יחד עם טענות נוספות לדחייתו. עם זאת, החליטה ועדת הערר להאריך את המועד להגשת הערר ולדון בו לגופו, בשל הנסיבות החריגות של המקרה. הוועדה קיבלה את טענת המערערת כי השימוש באתר כמגרש משחקים הותר על פי התכנית התקפה. עם זאת, נמצא כי לא ניתן היה להקים את המיני-מגרש ואת הגדר המקיפה אותו בפטור מההיתר, שכן גובה הגדר חרג מהגבול המרבי. כמו כן, הוועדה הדגישה כי התכנית התקפה מחייבת אישור תכנית בנייה ופיתוח לפני הוצאת היתרי בנייה כלשהם לאתר. לפיכך, ההחלטה להעניק את ההיתר ללא אישור מראש הייתה חריגה מהתכנית והייתה בלתי חוקית. למרות התנהלותם המטעה של המשיבים, החליטה הוועדה שלא לבטל את ההיתר ובמקום זאת דחתה את הערר. החלטה זו התקבלה משום שאישורה הסופי של תכנית בניה, שלא סותרת על ידי המערערת, תיקן את החריגה הראשונית. עם זאת, הנסיבות החריגות והמטרידות הביאו את הוועדה להורות למשיבים לשאת בהוצאות המערערת, בסך 21,000 ₪.