ע"ע 132/03

תקציר

במקרה דנן זכאותו של המערער לפיצויי פיטורים, בחן בית המשפט האם המערער פוטר או התפטר מתפקידו כראש מחלקת המחשוב של המשיב. הסכם העבודה איפשר פיטורים על ידי מי מהצדדים בהודעה מוקדמת, והמערערת טענה לזכאות לפיצויי פיטורים עקב פיטורים לכאורה. השופט נויגבורן מצא תחילה כי חוסר שביעות הרצון של ההנהלה מצביע על פיטורים, למרות היעדר הליכים פורמליים. יעידו על כך פגישות והתכתבויות של המנהל אמיר דרורי בהן הביע מורת רוח ודאג שהמערערת תעזוב עד למועד שנקבע. בית הדין דן במהות סיום ההעסקה, ובחן האם היא נעשתה ביוזמת המעסיק או כהסכמה הדדית, המשפיעה על הזכאות לפיצויי פיטורים. השופט רבינוביץ' טען כי ביקורת ולחץ מצד ההנהלה אילצו את המערערת להתפטר, ובכך השוותה זאת לפיטורים קונסטרוקטיביים לפי חוק פיצויי פיטורים. דעת הרוב קיבלה את זכותו של המערער לפיטורים מלאים, וציינה כי אי שביעות רצונו של המעסיק עולה כדי תנאים בהם אין לצפות מהעובד להמשיך לעבוד. בחוות דעת חולקת נטען כי על המערערת לקבל רק את מה שנקבע בחוזה העבודה, שכן לא היה פיטורים פורמליים. בסופו של דבר, התקבל הערעור, תוך מתן פיצויי פיטורים מלאים למערערת בניכוי ריבית והוצאות משפט, תוך הדגשת הפרשנות המרחיבה יותר של התפטרות בנסיבות שליליות כעילה לזכאות לפיצויי פיטורים.