ב"ל 23535-09-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעקרונות המשפטיים ובחידושים בו, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד: **ניתוח משפטי של פסק הדין ב"ל (חיפה) 23535-09-25** **מבוא** פסק הדין עוסק בערעור שהוגש לבית הדין האזורי לעבודה חיפה על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 31.08.2025. הוועדה התכנסה בעקבות פסק דין קודם של בית הדין, אשר הורה לה לשוב ולבחון את עניינו של המערער, ישראל שמואל פוטרל, ביחס להחמרה במצבו הרפואי כתוצאה מתאונה מוכרת. ההחלטה נשוא הערעור הנוכחי קבעה כי אין החמרה במצבו הרפואי של המערער כתוצאה מהתאונה. **רקע עובדתי** המערער לקה באירוע לבבי ביום 03.12.2009, אשר הוכר כפגיעה בעבודה. ועדה רפואית מיום 21.04.2021 קבעה לו נכות צמיתה משוקללת בשיעור 50%, שכללה נכות בגין מחלת לב, צלקות בעור ותגובה הסתגלותית. עקב החמרה לכאורה במצבו, הגיש המערער תביעה להחמרה. ועדה מדרג ראשון שללה החמרה, אך ערר שהוגש לבית הדין (ב"ל (חי') 14874-12-24) הסתיים בפסק דין שניתן בהסכמה ביום 06.07.2025. פסק דין זה הורה להשיב את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתתייחס באופן מנומק לחוות דעתו של ד"ר גיל א. סווירי מיום 16.09.2024, תוך מתן דגש לעובדה שד"ר סווירי קבע נכות לפי סעיף סל 35(1)(ג), ולשקול מחדש את עמדתה בנוגע לדרגת הנכות. **טענות הצדדים** * **המערער:** טוען כי פסק הדין הקודם לא כובד, כי הוועדה "חפורה בעמדתה", וכי לא נימקה כראוי את דחיית טענותיו, ובפרט את אי-הענקת "סעיף סל" כפי שקבע ד"ר סווירי. הוא טוען כי נימוקי הוועדה בעניין הצלקת והטיפול בכאב נוירופתי אינם נכונים ואינם מתיישבים עם חוות דעתו של ד"ר סווירי. * **המשיב (המוסד לביטוח לאומי):** טוען כי הוועדה יישמה את הוראות פסק הדין, התייחסה למבוקש ממנה, והסבירה מדוע אינה מוצאת לנכון להעניק את הנכות שקבע ד"ר סווירי, הן משום שאין להעניק נכות נפרדת בגין כאב מעבר לנכות הצלקתית שכבר נקבעה, והן משום שלא ניתן להעניק את פריט הסל הרלוונטי. **הליכים קודמים ופסק הדין המחזיר** הדיון בערעור מתקיים לאור העובדה שבית הדין, בפסק דין קודם (06.07.2025), כבר קיבל את טענות המערער במידה מסוימת והורה לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, לשוב ולדון בעניין. ה"פסק דין המחזיר" כלל דרישה ספציפית להתייחסות מנומקת לחוות דעתו של ד"ר סווירי, תוך שימת לב לקביעתו לגבי סעיף סל 35(1)(ג), ולשקול מחדש את עמדת הוועדה לגבי דרגת הנכות. **המסגרת הנורמטיבית – סמכות בית הדין** * **סמכות בית הדין לדון בערעורים רפואיים:** הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך לדון בערעורים על החלטות ועדות רפואיות רק **בשאלות משפטיות**. סמכות זו כוללת בחינה האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה מחייבת. (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד). * **החלת פסק דין מחזיר:** כאשר עניינו של מבוטח חוזר לוועדה מכוח פסק דין מחזיר, על הוועדה **ליישם את פסק הדין ככתבו וכלשונו** ולא לסטות ממנו. ביקורת בית הדין במקרה כזה מוגבלת לשאלה האם הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין. (בר"ע (ארצי) 42214-01-25 ביטון). **דיון והכרעה** בית הדין, השופט בועז גולדברג, קיבל את הערעור והורה על החזרת עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים, **בהרכב אחר**. הנימוקים להחלטה מפורטים להלן: 1. **אי-יישום הוראות פסק הדין המחזיר:** בית הדין קובע כי הוועדה לא יישמה את הוראות פסק הדין המחזיר, וכי ניכר כי היא "מתבצרת בעמדתה" מלפני פסק הדין. 2. **בחינת הנכות בגין צלקות:** בית הדין מציין כי ועדה קודמת (21.04.2021) העריכה את נכותו של המערער בגין צלקות בשיעור 10% לפי סעיף 75(1)(ב), "בגלל גודלן, והתעבות נקודתית". בית הדין מדגיש כי נכות זו הוענקה "ולו ברמה הלכאורית" בגין היות הצלקת "מכערת" ולא "מכאיבה". בכך, הוא סותר את טענת הוועדה הנוכחית כי הצלקת זכתה להכרה כצלקת ניתוחית לפני ההחמרה, ובכך מרמז שהוועדה מתעלמת מכך שהנכות הקודמת ניתנה על בסיס אסתטי ולא פונקציונלי/כאב. 3. **התעלמות מקביעת ד"ר סווירי:** בית הדין קובע כי הוועדה מתעלמת מקביעתו של ד"ר סווירי כי יש להעניק נכות מותאמת בגין הפרעה תפקודית ברגל, הנובעת ממכלול שלם של ליקויים (נפיחות, הפרעות תחושה, כאבים, קושי בעמידה והליכה, כאבים נוירופטיים, קושי בעליית מדרגות). בית הדין רואה בכך התעלמות מכפי שנדרש בפסק הדין המחזיר. 4. **התבצרות בעמדה:** בית הדין מתייחס לאמירת הוועדה כי "כבר הסבירה במושבה הקודם מדוע אין לקבל את חוות דעתו של ד"ר סווירי..." כאינדיקציה לכך שהוועדה "מבוצרת בעמדתה" ונמנעה מלדון בעניין "בלב פתוח ובנפש חפצה". 5. **החזרת התיק להרכב חדש:** לאור כל האמור, ובפרט משנראה כי הוועדה "מיצתה את נימוקיה" ו"נעולה בדעתה", מורה בית הדין על החזרת עניינו של המערער לוועדה לעררים **בהרכב אחר וחדש**. זאת, על מנת שהוועדה החדשה תדון בערר "מראשיתו" ללא דעות קדומות, וכן על מנת שתעיין בפרוטוקולים קודמים ובפסקי הדין הרלוונטיים. **חידושים ודגשים משפטיים** * **החשיבות המוחלטת של פסק דין מחזיר:** פסק הדין מדגיש באופן מובהק את מחויבותה של ועדה רפואית לעררים לעמוד בהוראותיו של פסק דין מחזיר. הדבר מהווה נדבך מרכזי באכיפת הפיקוח השיפוטי על החלטות הוועדות. * **הגדרת "שאלות משפטיות" בערעור רפואי:** בית הדין מבהיר שוב את גבולות סמכותו, אשר אינם כוללים דיון מחדש בעניינים רפואיים גרידא, אלא מתמקדים בליקויים פרוצדורליים או משפטיים בהתנהלות הוועדה. * **אי-התבצרות ודיון "בלב פתוח":** בית הדין מציב סטנדרט התנהלות לוועדות רפואיות, המחייב אותן לדון בתיקים שהוחזרו אליהן בצורה אובייקטיבית, ללא דעות קדומות, גם כאשר הן מחזיקות בעמדה קודמת. שימוש במילים כמו "חפורה" או "מבוצרת" מדגיש את הביקורת החריפה על התנהלות הוועדה. * **הענקת "סעיף סל" כרלוונטי:** פסק הדין מעלה על נס את חשיבותה של התייחסות ל"סעיפי סל" (סעיף 35(1)(ג) בהקשר זה) כאשר יש צורך לשקף מכלול של ליקויים תפקודיים, גם אם הם לא מכוסים במלואם על ידי סעיפים ספציפיים אחרים. * **הפרדה בין נכות "מכערת" לנכות "מכאיבה/תפקודית":** בית הדין מבחין בצורה ברורה בין נכות שהוענקה בעבר בגין היות צלקת "מכערת" (אסתטית) לבין נכות אפשרית בגין כאב או הפרעה תפקודית הקשורה לצלקת או לאזור הניתוח. הבחנה זו משמעותית להבנת טענות המערער. * **שינוי הרכב הוועדה:** כצעד פרוצדורלי, בית הדין מורה על החלפת הרכב הוועדה, צעד שמטרתו להבטיח דיון מחודש ונטול פניות. **סוף דבר** פסק הדין קובע כי הוועדה הרפואית לעררים כשלה במילוי הוראותיו של פסק הדין המחזיר, וזאת בעיקר בשל התעלמותה מהמלצותיו של ד"ר סווירי והתבצרותה בעמדה קודמת. לפיכך, התיק הוחזר לוועדה בהרכב חדש, כדי שתדון בו מחדש. המשיב חויב בהוצאות המערער.