הע"ז 24402-02-12

תקציר

הנאשמים הגישו בקשה לביטול כתב האישום נגדם, תוך ציון שלוש טענות עיקריות: היעדר סמכות, התיישנות והגנה מפני צדק בשל שיהוי ואכיפה בררנית. באשר לטענה הראשונה, קבע השופט כי למאשימה סמכות חוקית להגיש כתבי אישום נגד הנאשמים לפי חוק עובדים זרים, למרות התיקון האחרון לחוק, שכן סמכויות האכיפה נשמרו. גם הטענה השנייה בדבר התיישנות נדחתה, כאשר השופט קבע כי תקופת ההתיישנות של חמש שנים חלה על העבירות שבוצעו, ולא שנה אחת כפי שנטען על ידי הנאשמים. עוד קבעה השופטת כי כתב האישום הוגש בתוך תקופת ההתיישנות, ופעולות החקירה שננקטו היו סבירות ונדרשות. לגבי הטיעון השלישי ציין השופט כי הנאשמים לא הביאו ראיות מספיקות לאכיפה בררנית ולא הוכיחו כי ההחלטה להגיש נגדם כתב אישום הייתה שרירותית או מבוססת על תכלית פסולה. השופט הגיע למסקנה כי כתב האישום אינו בלתי הוגן מיסודו ודחה את בקשת הדחייה, בקובעו כי הטענות שהעלו הנאשמים אינן מצדיקות את הסעד הקיצוני של ביטול כתב האישום ללא משפט מלא.