ע"א 10861-03-16

תקציר

השופט דחה את הערעור בשל זכויותיו של המשיב במקרקעין המדוברים. המשיב, בהיותו הבעלים של הקרקע, ובעל זכות להחזיק בה, רשאי לדרוש את מסירת הקרקע מהמערערים המחזיקים בה שלא כדין, כאמור בסעיף 16 לחוק המקרקעין. השופט גם לא מצא עילה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט באשר לזיהוי הקרקע, שכן הוכח כי המערערים החזיקו במקרקעין שזוהו. יתר על כן, השופט קבע כי המערערים אינם יכולים לטעון הן לסמכות בלתי חוזרת על הקרקע והן לתבוע פיצויים תוך שלילת זכויותיו של המשיב בקרקע. השופטת התייחסה בהרחבה לפסקי דין קודמים הנוגעים למושג רישיון מכללא, והדגישה כי בית המשפט לא ינציח פלישה למקרקעי ציבור, במיוחד במקרים של פלישה קצרה יחסית, שהיא המצב במקרה זה. עוד ציינה השופטת כי גם אם היו המערערים מוכרים כבעלי סמכות מכללא, הם לא היו זכאים לכל פיצוי בשל משך ההחזקה הקצר שלהם, אי תשלום דמי שימוש ואופייה הבלתי חוקי של הבנייה בקרקע. בנוסף, דחתה השופטת את טענת המערערים להפליה בהשוואה למקרה אחר (פרשת צוויג), וקבעה כי הנסיבות שונות. לבסוף, קבע השופט כי המשיב לא נדרש לספק דיור חלופי למערערים לאחר ההפקעה, שכן החזקתם של המערערים במקרקעין לא הייתה כדין. בשל ההשלכות החברתיות של המקרה, החליטה השופטת שלא לפסוק הוצאות, והורתה למזכירות להשיב את פיקדון המערערים.