בג"צ 252/81

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת על תפיסת סחורות על ידי פקידי מכס בנמל התעופה בן גוריון. הטובין המדוברים נתפסו משום שהיו חייבים במכס אך לא הוצהרו. בעל הטובין, המשיב מס' 2, לא הגיש תביעה להחזרתם בתוך פרק הזמן הנקוב בפקודת המכס. תחת זאת, עתרה המשיבה מס' 2 לבית משפט השלום בבקשה להשיב את סחורתם, אשר ניתנה על ידי המשיבה מס' 1 בתנאי שלא יוגש כתב אישום בתוך שלושים יום. על החלטה זו ערער מנהל אגף המכס והבלו, שטען כי הטובין כבר חולטו למדינה ולא ניתן להחזירם על פי פקודת סדר הדין הפלילי. בית המשפט הגבוה לצדק, בהרכב השופטים מ' אלון, א' ברק ומ' בייסקי, פסק לטובת העותר. תפיסת טובין לפי פקודת סדר הדין הפלילי היא חלק מחקירה פלילית, להבדיל מהליך החילוט הקבוע בפקודת המכס. האחרון הוא תוצאה של ביצוע עבירת מכס וכרוך בהליך שיפוטי נפרד. על פי פקודת המכס, אם גובה המכס אינו מתכוון לפעול להחרמה ומודיע על כך לבעלים, על הבעלים להגיש תביעה להשבה תוך חודשיים. אי ביצוע פעולה זו מביא לחילוט הסחורה ללא עיכובים נוספים, והבעלות מועברת למדינה. מאחר שהמשיבה מס' 2 לא פעלה לפי הנוהל שנקבע והמועד האחרון חלף, קבע בג"ץ כי הטובין הם כעת רכוש המדינה, ולפיכך החלטת המשיבה מס' 1 להחזירם אינה חוקית. החלטתה של המשיבה מס' 1 בוטלה אפוא, והסחורה לא הוחזרה למשיבה מס' 2.