ת"א 186-12-22

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשה לסעד זמני בדמות צו מניעה זמני האוסר על הנתבעת לפרסם פוסטים נוספים אודות התובע בכל כלי תקשורת, וכן להסיר פרסומים קיימים. התובעת, פקידה בלשכת רשות האוכלוסין וההגירה בחולון, טענה כי פרסומי הנתבעת ברשתות החברתיות מהווים לשון הרע. פסק הדין דן במסגרת הנורמטיבית לסעד זמני, תוך הדגשת הצורך לאזן בין הזכות לשם טוב לבין הזכות לחופש הביטוי. בית המשפט מגיע למסקנה כי אין להעניק סעד זמני בשלב זה. זאת, משום שהפרסומים המדוברים אינם פוגעים באופן משמעותי בסיכויי הצלחת התובע בהליך העיקרי, במיוחד נוכח העובדה שהם נעשו ברשת חברתית והיו בעלי עניין ציבורי במידה מסוימת. יתר על כן, הפרסומים אינם כה חמורים, והתובע יכול היה להגיב עליהם באותו פורום. עוד מדגיש בית המשפט כי סעדים זמניים המשנים את המצב הקיים ניתנים במשורה ובמקרים חריגים, מה שאין כן כאן. לבסוף מציינת השופטת כי הסכמתה של המבקשת למשוך את הבקשה לסעד זמני אינה פוטרת אותה מתשלום שכר טרחת עורך הדין של המשיב, הקבוע על 10,000 ₪. החלטה זו מתקבלת מתוך הבנה כי על המשיבה לשאת בהוצאות כדי להתגונן, בעוד שהמבקשת הייתה מודעת לסיכונים הכרוכים בבקשת סעד זמני ובחרה להמשיך בהליך.