עת"מ 9016-10-15

תקציר

התיק בבית המשפט נסוב סביב עתירה שהגיש אזרח, המכונה העותר, נגד דרישת העירייה לתשלום ארנונה ואגרות שמועד פירעונן חלף, בסך 412 אלף שקל. בעתירה נטען כי החוב מוגבל בזמן, שכן העירייה לא פעלה באופן אקטיבי לגבייתו בתוך פרק זמן סביר. העירייה נקטה במספר פעולות מנהליות לגביית החוב, בהן החרמת מטלטלין והקפאת חשבונות בנק, שלטענת השופט צבי דותן היוו מאמצים ממשיים להשבת החוב ובכך עצרה את תקופת ההתיישנות. הייתה הפסקה בפעולות אלה למעלה משבע שנים, אך בית המשפט קבע כי במהלך תקופה זו ביצע העותר תשלומים בגין חוב העבר, אשר מאפסים את תקופת ההתיישנות. זאת ועוד, טענת העותרת כי התשלומים נועדו אך ורק לחיובים שוטפים לא התקבלה, שכן הראיות הראו כי העירייה החילה תשלומים אלה על החוב הישן יותר, כפי שמתיר החוק. בית המשפט התייחס גם למספר הסדרים שנעשו בין העותרת לעירייה בנוגע לפירעון חובות, וכן בכתב התחייבות חתום על ידי בעלה של העותרת, דורון טרייביש, שהיה ברשותו ייפוי כוח לטיפול בענייני המס של העותר. למרות הכחשת העותר, קיבל השופט דותן את אמיתות כתב ההתחייבות, שנחתם בשם העותר על ידי טרייביש, שהכיר בחוב והסכים לפרוע אותו. השופט פירש את ייפוי הכוח שניתן לטרייביש כאישור לסילוק החוב ומצא כי העותר היה מודע לחוב וקיבל דרישות רבות לתשלום. גם טענת העותר כי העירייה התמהמהה בגביית החוב נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי העירייה ניסתה באופן עקבי לגבות את החוב וכי כתב ההתחייבות שולל כל טענת שיהוי. יתר על כן, השופט הדגיש כי הליכי הגבייה המנהלית כפופים לתקופת ההתיישנות האזרחית ולא לשיהוי מנהלי. בנוסף, העותר לא הביא ראיות לתשלומים כלשהם ששולמו שלא נלקחו בחשבון על ידי העירייה. משכך, העתירה נדחתה, והעותר חויב לשלם לעירייה שכר טרחה בסך 30,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ויועבר אליהם על ידי המזכירות.