עמ"נ 152/06

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת בנושא ארנונה בין חברת כנפיים מחקרי מקרקעין בע"מ לבין המועצה המקומית. כנפיים ערערו על החלטת המועצה לסווג את עסקיהם תחת מדרגת מס גבוהה יותר, ואילו המועצה ביקשה לדחות את הערר בטענה כי לכנפיים אין זכויות קבועות בשל מיסים שלא שולמו. בית המשפט צידד במועצה בנושא זכויות העמידה, וציין כי אי תשלום מיסים אינו נועל את האדם מחוץ לכותלי בית המשפט, אך ההתנהלות תישקל בעת קבלת החלטה על ארכה להגשת השגה. לגופו של עניין, אישר בית המשפט את דחיית ערעורה של ועדת הערר לשנים 2003-2004, שכן כנפיים לא הציגה נימוק משכנע לדחיית ההתנגדות, והוועדה לא הייתה מחויבת להאריך את המועד. בית המשפט מתח ביקורת על טענותיה המתפתחות של כנפיים ומצא כי רבות מטענותיהם לא הוצגו בשלבים המתאימים של ההליך, דבר המהווה הרחבה בלתי מותרת של החזית. עוד ציין בית המשפט כי בית משפט לעניינים מנהליים אינו מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הרשות, ולא מצא כל פגם בהליך קבלת ההחלטות של ועדת הערר. באשר לערעור המועצה על סיווג עסקי הכנפיים, הסכים בית המשפט עם פרשנותה של ועדת הערר לצו הארנונה, אשר סיווגה כנפיים תחת סיווג המשנה "בית ספר, מכללה". בית המשפט הדגיש כי לרשויות המקומיות שיקול דעת בקביעת שיעורי המס וכי ניסוח הצו תומך בפרשנות מרחיבה למונח "בית ספר". גם טענת המועצה כי בית ספר מסחרי לטיסה לא אמור ליהנות משיעור מס מופחת נדחתה, שכן צו המס עצמו הציע תעריפים מוזלים לעסקים מסחריים כמו מכוני כושר. לפיכך, הן הערעור והן הערעור שכנגד נדחו.