ת"א 41818-07-19

תקציר

בית המשפט מקבל את העובדה שקיימת עמימות לגבי הסמכות המהותית לתביעות קניין רוחני. התובע תבע פיצויים בסך 300,000 ₪, לצד סעד לא כספי וחשבונאות, לצרכי שכר טרחה. השופט קובע כי התביעה שייכת לבית משפט השלום משום שהסעד המבוקש - סכום הפיצויים הנתבעים - נמוך מרף ה-2.5 מיליון שקל לסמכות בית המשפט המחוזי. המילים "עד למתן חשבונות" אינן משנות זאת; התביעה להתחשבנות אינה מרחיבה את סמכותו של בית המשפט והיא סוגיה נפרדת מהאגרה. מאחר שהתביעה הוערכה בסכום המצוי בסמכותו של בית משפט השלום, היא תישאר על כנה, מבלי שאחד הצדדים יחויב בהוצאותיו של הצד השני, אם כי ניתן יהיה לשקול זאת מחדש אם התיק יישאר בבית המשפט המחוזי. לתובע יש 30 יום להודיע לבית המשפט אם ברצונו לתקן את כתב התביעה ולהגדיל את הסכום המבוקש – אם יעשה כן, הבקשה תישקל, אם כי השופט מציין כי ייתכן שהיא אינה אופטימלית, והתובע יצטרך לשלם שכר טרחה גבוה יותר. אם התובע לא יתקן את תביעתו, יועבר התיק לבית משפט השלום.