ע"א 58849-12-21

תקציר

הכרעת הדין הנדונה עניינה בשני ערעורים על חוות דעת של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט בנוגע למידת נכותו של המערער לאחר פגיעה בכף הרגל, אשר בית משפט קמא אימץ במידה רבה. הסוגיה המרכזית היא הפער בין הנכות הרפואית שנקבעה על ידי המומחה (20%) לבין הנכות התפקודית שנקבעה על ידי בית המשפט קמא (7%). הערעורים נסובים סביב התאמתן של שתי קביעות אלה. השופט יעקובוביץ, בפסק דין מקיף שנתמך על ידי המשנה לשופט שבח והשופט אטדגי, מגיע למסקנה כי חוות דעתו של המומחה בנושא הנכות הרפואית, המקיפה מעצם הגדרתה ליקוי תפקודי, הייתה צריכה לשקף את נכותו התפקודית של המערער בצורה מדויקת יותר. מאחר שהראיות שהובאו בפני בית משפט קמא לא תמכו בממצא של "הגבלה חמורה בתנועה" או "פגיעה תפקודית משמעותית", מסיק השופט כי שגה בית משפט קמא בכך שאימץ את חוות דעתו של המומחה באופן עיוור. במקום זאת, היא מציעה להעריך מחדש את הנכות הרפואית בשיעור של 10%, מה שמתאים יותר לקביעת הנכות התפקודית של בית המשפט. זאת ועוד, השופט מקבל את קביעתו של בית משפט קמא בדבר תוקפו של סעיף "השתתפות עצמית" בפוליסת הביטוח של המערערת, ודוחה את הטענה כי המערערת לא הייתה מודעת לסעיף זה מחוסר ראיות. הנה כי כן, קובע השופט כי יש להותיר את סך הפיצויים שנפסקו על ידי בית משפט קמא על כנו, ושני הערעורים נדחים. החלטה זו הינה סופית, ויש להשיב את הבטוחה שהופקדה על ידי המערערת.