ת"א 261/94

תקציר

פסק הדין דן במסגרת הדיון על בסיס כתב התביעה וכתב ההגנה, תוך התמקדות בטענות מעשה בית המשפט ותקופת ההתיישנות ביחס לטענות התובע כנגד נתבעים מרובים. השופטת קובעת כי היה מעשה של בית המשפט ביחס לתביעה נגד נתבעים 5 ו-6 הנוגעת לפסק הבורר, אך הדבר אינו חל על נתבעים 1 עד 4 שלא היו צד לבוררות. תקופת ההתיישנות על העברות כספים למעלה מ-7 שנים לפני הגשת התביעה חלפה. טענות התובע בדבר חריגים לחוק ההתיישנות, בטענה כי נודע לו על התרמית רק במועד הגשת הדו"ח השני, מתקבלות, והשופט בוחן את ידיעתו ובדיקת הנאותות של התובע ביחס לעובדות. באשר לתביעה נגד הנתבעים 1 ו-4, מוצאת השופטת כי אכזבתו של התובע ומאמציו הבלתי נלאים להוכיח את טענותיו מובנים, ואף שלא ניתן לקבוע את המצב החשבונאי המדויק, ניכר כי ספרי החשבונות של גילת אינם אמינים ואינם שלמים. הנה כי כן, לא חלה התיישנות, והנתבעים 1 ו-4 אחראים ביחד ולחוד לנזק שנגרם לתובע. סכום הנזק מוערך בכ-88,303 דולר, לצד סכומים נוספים שנגבו שלא כדין מהתובע בגין הוצאות משפט. אשר לתביעה נגד נתבעים 5 ו-6, חל מעשה של בית המשפט, והתביעה נגדם נדחית, למעט ההוצאות שנגבו שלא כדין, להן הם חייבים ביחד ולחוד עם נתבעים 1 ו-4. התביעה נגד נתבעים 7 עד 10, שהיו באי כוחה של התובעת, נדחית מאחר שהתובע לא הוכיח כל רשלנות מצדם. לבסוף, גם התביעה נגד נתבעים 2 ו-3 נדחית מאחר שהתובע לא התייחס אליהם במפורש בסיכומיו.