ו"ע 18232-05-11

תקציר

הדיון נסוב סביב פרשנותו של סעיף 47 לחוק מיסוי מקרקעין לעניין חישוב מס שבח, ובפרט סביב סוגיית ניכוי הפחת משווי הרכישה. עמדת המשיב היא כי החוק מחייב לנכות את הפחת שניתן היה לנכות מהכנסתו החייבת של המוכר, בין אם נוכה בפועל ובין אם לאו. מנגד, טוענת המערערת כי יש לפרש את החוק כך שימסה רק את הרווח הממשי שמימש המוכר, כלומר יש לנכות פחת רק אם הופחת בפועל מהכנסתו של המוכר. בית המשפט מסכים עם פרשנותה של המערערת, בהדגישו כי דיני המס צריכים לשאוף לגביית "מס אמת" על בסיס רווחים בפועל. בית המשפט מכיר בכך שפרשנות המס חורגת לעיתים מעקרון גביית המס האמיתי מטעמי יעילות ויציבות, אך מוצא כי אין מדובר במקרה כזה. הקביעה אם נוכה פחת היא משימה פשוטה, והטלת מס על רווחים היפותטיים אינה מוצדקת. בנוסף, נסיבותיו הספציפיות של מקרה זה, שעניינן פחת על נטיעות, ועדותו המהימנה של רואה החשבון של המערערת, מובילות את בית המשפט למסקנה כי המערערת לא ניכתה פחת. אשר על כן, הערעורים מתקבלים, והשומות שהוציא המשיב מבוטלות. המשיב נדרש לפצות את המערערת בהוצאות ההליך, בסך 7,500 ₪.