ע"פ 233/89

תקציר

גזר הדין מתייחס לאסיר בשם דרור כהן שנרצח בתאו בכלא איילון ב-13 במאי 1987. חמישה אסירים חלקו את תאו של כהן, ושלושה מהם - עמרם אדרי, יהושע פז ודניאל גרסטל - הואשמו ברצח והורשעו. ההרשעה התבססה בעיקר על עדותו של מיכאל סילוביץ, אסיר נוסף בתא, שתיאר את האירועים שקדמו לרצח ובכללם. לדברי סילוביץ, אדרי אזק את ידיו של כהן ודקר אותו, בעוד פז וגרסטל סייעו לו. פז החניקה את צעקותיו של כהן באמצעות כרית, וגרסטל סייעה לקשור את ידיו של כהן. שלושת האסירים שהורשעו ערערו על ההחלטה, אך אדרי משך מאוחר יותר את ערעורו. השופטים, השופט א' מצא, השופט ש' לוין והשופט א' גולדברג, אישרו את הרשעתו של פז, ומצאו את עדותו של סילוביץ' אמינה ונתמכת בראיות נוספות, לרבות כתמי דם על בגדיו התואמים את סוג הדם של הקורבן. עם זאת, השופט מצא את ערעורה של גרסטל מוצדק. עדותו של סילוביץ אמנם יצרה חשד כבד למעורבותו של גרסטל, אך לא סיפקה ראיות מספיקות כדי להרשיעו מעבר לספק סביר. גרסטל נצפה כורע ברך במיטתו, אך לא היו ראיות מוצקות לכך שהשתתף באופן פעיל ברצח. השופט ציין כי ניתן היה לבצע את הרצח ללא מעורבותו של גרסטל, ועצם נוכחותו בתא אינה מעידה על אשמה. לפיכך בוטלה הרשעתו של גרסטל, והוא זוכה מחמת ספק סביר. כמו כן, קיבלו השופטים את עמדת הפרקליטות לפיה יש לספור את מאסר העולם שהוטל ממועד מתן גזר הדין בגין ההרשעה הנוכחית. החלטה זו התקבלה בעניין פז, שערעורו על ההרשעה נדחה. פסק הדין, שניתן ב-20 במאי 1993, אישר את החלטת בית המשפט המחוזי בעניין פז, אך זיכה את גרסטל מחמת הספק.