ע"א 6179/05

תקציר

פסק הדין המדובר הוא לגבי שני בני זוג פסיכיאטרים שהואשמו בכך שפעלו באופן שאינו הולם רופאים מורשים. ההאשמות נבעו מתלונה שהגישה מטופלת לשעבר שטענה כי השניים ניצלו אותה נפשית ומינית. המטופלת המדוברת הייתה בעלת הפרעת אישיות גבולית והייתה תחת השגחתה של המערערת במהלך אשפוזה ולאחר שחרורה לטיפולו של המערער במרפאה. הטיפול הסתיים עקב חופשת הלידה של המערערת. זמן קצר לאחר מכן ביקר המטופל את המערערים, כעת בביתם, ובין הצדדים התפתחה מערכת יחסים חברתית. המטופלת ובני משפחתה העניקו טיפול מסוים לתינוקם בן יומו של המערער ולעיתים קרובות שהו בביתם. קשר זה נמשך כשנה וחצי עד שהמטופל הגיש את התלונה הנ"ל. העניין הובא בפני ועדה במסגרת הליך משמעתי נגד המערערים, שיזם המשנה למנכ"ל משרד הבריאות. הוועדה לא מצאה כל רשלנות מצד המערערים והמליצה שלא לנקוט צעדים משמעתיים. עם זאת, שר הבריאות דאז דחה המלצה זו ומצא את שני המערערים אשמים בהתנהגות בלתי הולמת של רופאים. על החלטה זו הוגש ערעור, והצדדים הסכימו כי הנושא יידון מחדש על ידי נציג שר הבריאות, השופט בדימוס ו' זיילר. השופט זיילר קיבל את ממצאיה העובדתיים של הוועדה אך סטה מהמלצתה, ובסופו של דבר קבע כי המערערים התנהגו באופן בלתי ראוי והוציא אזהרה. המערערים הגישו את הערעור הנוכחי, וטענו כי השופט זיילר לא הבין נכון את תפקידו וכי החלטתו אינה סבירה. עוד טענו כי אין איסור חוקי או אתי על קיום הקשר שלהם עם החולה, והיה מקום לתת משקל רב יותר לוועדה, בהיותה המומחית. עם זאת, בית המשפט מצא כי השופט זיילר פעל במסגרת סמכותו וכי החלטתו סבירה. השופט קיבל את ממצאיה העובדתיים של הוועדה, אך סטה באופן סביר מהמלצתה, כפי שהיה רשאי לעשות. בית המשפט הוסיף והסכים עם קביעתו של השופט זיילר כי המערערים, בהיותם פסיכיאטרים, היו צריכים לדעת טוב יותר מאשר לאפשר מערכת יחסים כזו עם מטופל פגיע. ההחלטה הדגישה את הסכנות הטמונות בהתנהגות כזו, במיוחד לאור מצבו של המטופל והיעדר תקופת צינון משמעותית בין סיום הטיפול לתחילת הקשר החברתי. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין עילה להתערב בהחלטתו של השופט זיילר ולכן דחה את הערעור.