עע"א 1677/07

תקציר

העותר, תושב מזרח ירושלים, מרצה עונש מאסר של 25 שנה בתקופת מאסרו השנייה, שהוטל עליו על ידי בית המשפט הצבאי בלוד בגין הרשעתו בעבירות של חברות בארגון בלתי חוקי, החזקת נשק והחזקה ונשיאה של נשק ביטחוני. הוא הורשע בעבר גם ביידוי אבנים ובהפרת סדר. לעותר, שהשתתף בהקמת תא של החזית העממית בירושלים, עבר הליך משמעתי שלילי במהלך מאסרו. ועדת השחרורים דחתה את בקשתו לשחרור מוקדם, בנימוק של חומרת עבירותיו, היעדר חרטה, המשך השתייכותו האידיאולוגית והמצב הביטחוני הנוכחי. עוד קבעה הוועדה כי העותר לא שינה את דעתו, למרות טענות בא כוחו. העותר ערער על החלטת הוועדה וטען כי חומרת העבירה אינה צריכה להיות הגורם המכריע היחיד וכי יש לתת משקל רב יותר לנסיבותיו, לרבות גילו, משך מאסרו וסיכוייו לפיקוח ולשיקום עם שחרורו. עם זאת, בית המשפט אישר את החלטת הוועדה, והסכים כי העותר לא הביא ראיות מספיקות לשינוי באידיאולוגיה שלו וכי האינטרס הציבורי מעדיף את המשך מאסרו לכל תקופת המאסר כדי להבטיח את שלום הציבור. בית המשפט הדגיש כי חלק מהעבירות, לרבות אלה המונעות ממניעים אידיאולוגיים, הן כה חמורות עד כי החברה אינה יכולה להסתכן בשחרור מוקדם של העבריין. משלא הוצגו מידע או ראיות חדשות שיבטיחו את שינוי דעתו של העותר, מצא בית המשפט את החלטת הוועדה סבירה ודחה את הערר.