ת"פ 9691-06-15

תקציר

הנאשם, עובד ציבור בתפקיד ביטחוני רגיש, הורשע בשלוש עבירות של מרמה והפרת אמונים, בגין העברת כספים מתקציב אחד לאחר בתוך הארגון, בניגוד להוראות התקציב, באמצעות מעשי מרמה שיטתיים, לרבות חשבוניות כוזבות ודוחות נוכחות, יחד עם עובדים נוספים בארגון ועובדי חברה חיצונית, על פני תקופה של כשנתיים. הפעולות בוצעו, בין היתר, לקידום פרויקטים של הארגון ולעקיפת הצורך במכרזים חדשים, והיקפן הכספי הכולל הסתכם במיליוני שקלים. הנאשמת הגיעה להסדר טיעון עם התביעה, לפיו היא תודה ותורשע, והצדדים יבקשו במשותף להטיל עליה עונש של חודשיים מאסר בפועל, עבודות שירות, שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 50 אלף שקל. בית המשפט החליט שלא לאמץ את הסדר הטיעון, שכן הוא פגע באופן מהותי בתחושת הצדק וההגינות, נוכח הפגיעה המשמעותית בעקרון אחידות הענישה והשוויון בפני החוק, בהשוואה לעונשים שהוטלו על מעורבים אחרים בפרשה, ובעיקר על הממונים על הנאשם; חוסר ההלימה בין היקף הוויתור של הנתבעת לבין טובת ההנאה שקיבלה מההסדר; אי מתן משקל ראוי לנסיבות הקשורות ושאינן קשורות לביצוע העבירות; וקלות העונש המוצע, לעומת חומרת המעשים. בית המשפט קבע כי חלקה של הנאשמת בפרשה אינו חמור מזה של הממונים עליה, וכי חומרת המעילה שלהם באמון הארגון גדולה מזו של הנאשם, שפעל ברובו על פי הנחיותיהם. בית המשפט הוסיף וקבע, כי התביעה לא נתנה משקל ראוי לוויתור הנתבע על טענות משמעותיות, לרבות טענת האכיפה הבררנית, וכי היא לא העריכה נכונה את היקף הוויתור של הנאשם, כמו גם את חלוף הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות, ואת הנזק שהיה עלול להיגרם למוניטין הארגון, לו היה משפט. בית המשפט גזר על הנאשם 200 שעות עבודות שירות, קנס בסך 18,000 ₪ ושלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים.