ע"א 7511/17

תקציר

פסק הדין מבטל את פסק הדין בעניין היחסים בין אופסט לגליק. הטענות בדבר המשכון והערת האזהרה על הנכס אינן נחוצות להכרעה שכן הן נוגעות רק לאופסט וגליק. הסכמת המערערים כי הערבות תקפה משמעה שאין צורך להכריע בטענות בדבר בטלותה. הואיל והתחייבותו של אופסט כלפי גליק תקפה, ואין טענות לחוסר כשירות או אי חוקיות ביחסיהם, הערבים – המערערים – אחראים לחוב, ביחד ולחוד. גם אם היה מוגש ערעור על החלטת המפרק, היא לא הייתה פוטרת את הערבים מחובתם. דחיית תביעת החוב על ידי המפרק מחמת מגבלות פרוצדורליות אינה שוללת את החוב עצמו. זאת ועוד, פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על תביעת החוב מאשר את החוב. פסק הדין דוחה גם את טענות המערערים בדבר מועד תחילתה של תקופת ההתיישנות ואת הסתירות בהודעותיהם בבית משפט קמא, שכן מדובר בהחלטות עובדתיות ומהימנות, שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהן. גם סכום החוב מאושר, שכן בית משפט קמא רשאי לבסס את מסקנתו על כרטיס הנהלת החשבונות של גליק, במיוחד בהסכמת המערערים כי החשבונות מחייבים. עם זאת, פסק הדין מקבל באופן חלקי את הערעור על הסכום, בהתחשב בכך שיש הבדל משמעותי בין החוב העיקרי לבין הסכום שנפסק, והיעדר התייחסות לחישוב החוב בפסק דינו של בית משפט קמא. אך מאחר שבית המשפט המחוזי כבר הכריע בעניין זה, ערכאת הערעור אינה רואה צורך בבדיקה נוספת. מכאן, שחובם של המערערים נקבע בסכום הנקוב בפסק הדין. השופטת ד' ברק-ארז והשופטת א' שטיין מסכימות עם פסק הדין.