על"ח 58209-05-12

תקציר

המדינה סירבה לחדש חוזה מנהלים עם עובד. העובד עתר לבית הדין לעבודה לקבלת סעד ביניים אשר הורה על ביטול ההחלטה והתיר לו להמשיך לעבוד ולקבל שכר מלא. בהמשך קבע בית המשפט בהליך העיקרי כי החלטת נציב שירות המדינה בטלה, אך ניתן להמשיך להשעות את העובד ולא להחזירו. המדינה ערערה על החלטה זו ובית הדין הארצי לעבודה קיבל את הערעור ואישר את אי חידוש החוזה של העובדת. העובד קיבל תשלומים בתקופה שבין שני פסקי הדין, והמדינה דרשה את החזרתם, מה שהיא ראתה כתשלום יתר. העובד טען כי המדינה הייתה צריכה להודיע לו כי ייתכן שיהיה עליו להחזיר את הכסף וכי הוא הסתמך על תשלומים אלה למימון צעדיו ותקציבו. בית המשפט הסכים עם העובד וקבע כי על המדינה מוטלת החובה להזהיר אותו מפני נזק אפשרי וכי יש להגן על ציפייתו הלגיטימית והסתמכותו על התשלומים. לכן, העובד לא היה חייב להחזיר את הכספים. בנוסף, דן בית הדין בניכויי מס, וקבע כי לבית הדין לעבודה אין סמכות לדון בנושאים אלה ויש להפנות כל קובלנה לרשות המסים. לבסוף, בית המשפט פסק על היוון חלק מהגמלה של העובד, וקבע כי המדינה פעלה שלא כדין בכך שקבעה את מועד ההיוון בשנת 2006, והורה על חישוב חדש החל מנובמבר 2011. כמו כן חויבה המדינה לשלם לעובד הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.