עת"מ 24957-02-17

תקציר

העותרים, בעלי חלקת אדמה בקדימה-צורן, פנו לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ("הוועדה המחוזית") בבקשה לאשר בקשה לשימוש חורג בקרקע לצורכי אחסון. הוועדה המחוזית דחתה את הבקשה בנימוק שהשימוש בקרקע מהווה סטייה משמעותית מהתכנית החלה, שיש אופק תכנוני שאין להפריע לו, שהוא יעודד עבריינות ושהוא יסכל תכנון עתידי. הקרקע המדוברת הוכרזה כקרקע חקלאית בשנת 1984 והוטלו עליה מספר תכניות המגבילות את השימוש בה לחקלאות. במהלך השנים ביקשו וקיבלו העותרים היתר לשימוש חורג בקרקע לאחסון, שהאחרון שבהם פג בשנת 2006. מאז המשיכו העותרים להשתמש בקרקע לצרכים לא חקלאיים ללא היתר תקף. בית המשפט קבע כי החלטת הוועדה המחוזית כי השימוש בקרקע היווה סטייה משמעותית אינה סבירה משום שהיא התבססה על החלטה קודמת שלא הביאה בחשבון שינויים רלוונטיים בנסיבות התכנון. בית המשפט מצא כי הוועדה המחוזית, שקבעה בעבר את האופק התכנוני של הקרקע במסגרת תוכנית מתאר מקומית המסדירה את אזור התעשייה קדימה-צורן, אינה יכולה להתעלם משינויים אלה. עוד קבע בית המשפט כי החשש לסיכול תכנון עתידי ולעידוד עבריינות אינו מספיק בנסיבות המקרה. בית המשפט הורה לוועדה המחוזית לבחון מחדש את החלטתה, תוך שהוא מאפשר לצדדים להציג טענות נוספות, וציין כי אם הוועדה המחוזית תחליט לתת היתר לשימוש חורג, היא תוכל להציב תנאים בדבר הבטחת התכנון המתגבש ומשך ההיתר. עוד הורה בית המשפט לוועדה המחוזית לשלם 20,000 ₪ בגין שכר טרחת עורכי הדין של העותרים.