תלה"מ 7168-08-20

תקציר

פסק דין זה מתאר את החלטת השופט בנוגע לסכסוך בין בני זוג גרושים על חלוקת נכסיהם המשותפים לאחר הגירושין. לאחר ששקל את הטיעונים שהציגו הצדדים ואת הסכם הממון שנחתם טרם הנישואין, קבע השופט כי אין ראיות לרכוש משותף וכי בני הזוג שמרו על נכסים נפרדים. עם זאת, השופטת לא קיבלה במלואה את גרסת מי מהצדדים לאירועים. במקום זאת, הם פסקו לטובת שיתוף חלקי בנכסים. השופטת הכירה בתניית הסכם הממון, לפיה כל הנכסים שהיו בבעלותה לפני הנישואין או שהתקבלו בירושה או במתנה יישארו רכושו הבלעדי של הבעלים המקורי. עוד הדגישו כי בהסכם נקבע כי כל צד ישמור על המטלטלין שנרכשו במהלך הנישואין. עם זאת, היה על השופט לבחון האם התנהלות הצדדים מעידה אחרת. באשר לחשבונות בנק, נמצא כי הכנסותיה של הנתבעת הופקדו בחשבון אישי נפרד, ששימש אותה לצרכיה בלבד. לנתבעת היה גם חשבון פרטי נוסף, אותו לא גילתה, והיא השתמשה בו לרכישת נכסי נדל"ן על שמה. השופט שקל גם את החזרי ההלוואה השנויים במחלוקת, את הבעלות על הרכב ואת בית המגורים. בית המגורים, הממוקם ברחוב ***, נרשם על שם התובע בלבד. השופטת הסכימה עם התובעת כי בית המגורים הוא נכס חלופי לדירה שהייתה בבעלות התובעת לפני הנישואין ונמכרה מאוחר יותר. השופטת קבעה כי למרות טענות הנתבעת, בית המגורים לא נרכש במשותף וכי הנתבעת לא תרמה לרכישתו. עם זאת, השופטת הכירה בתרומתה החלקית של הנתבעת לשיפוץ בית המגורים, המוערך בכ-50 אלף שקל, וקבעה כי הדבר מזכה אותה ב-10% מהנכס. כמו כן, עמדה השופטת על המסגרת הנורמטיבית לקביעת בעלות משותפת ספציפית ועל אמות המידה שנקבעו בפסיקה, לרבות מועד הרכישה, מקורות המימון, השימוש בנכס, השיפוצים ומשך הנישואין. השופט הגיע למסקנה כי במקרה זה הצליחה הנתבעת להוכיח שותפות ספציפית, אך לא בהיקף של 50% מהמניות. בסופו של דבר, השופט הורה לקיים את הסכם הממון, כאשר כל צד ישמור על רכושו וזכויותיו הסוציאליות הנפרדות. נקבע כי הנתבעת היא בעלת זכות בעלות של 10% בבית המגורים ב*** ונצטווה לפנות את המקום תוך 90 יום מקבלת חלקה בשווי הנכס, המוערך בכ-60 יום מקבלת חוות דעת שמאי מעודכנת. בקשת התובעת לחייב את הנתבעת בדמי שימוש נדחתה, ושני הצדדים היו פטורים מתשלום הוצאות משפט זה לזה כדי לקדם סיום של קשר הנישואין בדרכי שלום.