עמ"נ 30604-02-21

תקציר

הערעור הוא על סיווג בית קירור לצורכי ארנונה. המערערת טוענת כי יש לסווג את בית הקירור כתעשייה, ואילו המשיב טוען כי יש לסווגו כמשרדים, שירותים ומסחר. ועדת הערר קבעה כי יש לסווג את הנכס כמשרדים, שירותים ומסחר, שכן ליבת הפעילות של בית הקירור היא מתן שירותי אחסנה ולא פעילות ייצור, והסיווג הקיים של בית הקירור הסמוך של המערערת אינו רלוונטי. עוד מצאה הוועדה כי בית הקירור הוא יחידת שומה עצמאית וניתן לסווגו באופן שונה מהנכס הסמוך. כמו כן, הוועדה ערכה בדיקה מקיפה של מאפייני בית הקירור ומצאה כי הוא אינו עומד במבחנים לסיווג הנכס כתעשייה. השופט הסכים עם החלטת ועדת הערר לאחר עיון מעמיק ולא מצא עילה להתערב בה. השופט הדגיש כי בית הקירור דומה יותר למתקן קירור פשוט התומך בפעילות מסחרית ולא למפעל תעשייתי. לפיכך, הערעור נדחה, והמערער חויב בהוצאות המשיב.