ע"א 46/87

תקציר

במקרה של סכסוך בין שני אחים שחלקו עסק למוסכים, ניתנו שני פסקי דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בראשות השופטת טלגם. פסק הדין הראשון היה חלקי, והשני משלים. האחים הסתכסכו, מה שהוביל לסכסוכים משפטיים שונים, כולל חלוקת ערך המוניטין של המוסך. הערעור, שהוגש לבית המשפט העליון, הטיל ספק בהערכת השווי של בית המשפט המחוזי לגבי המוניטין. בית המשפט העליון, בראשות השופט אלון, שקל בכובד ראש את הראיות והטיעונים שהציגו הצדדים, והתמקד בהערכת שווי המוניטין. בפני בית המשפט המחוזי הוגשו שתי חוות דעת מנוגדות של מומחים, והשופט אלון הכיר בקושי בקביעה מדויקת של שווי המוניטין. בית המשפט העליון הסכים עם גישתו של בית המשפט המחוזי לאמוד את השווי, וקבע כי הוא סביר על סמך הראיות. פסק הדין הסתמך על פסיקה קודמת, שקבעה כי בעת חלוקת מוניטין בין בני זוג, ניתן לבצע אומדן בהיעדר הוכחה מדויקת. בנוסף, בית המשפט העליון בחן טענות אחרות בדבר התיישנות התביעה, חיובי מס וחישובים אחרים, אך לא מצא עילה להפוך את מסקנות בית המשפט המחוזי. כתוצאה מכך, הערעור והערעור שכנגד נדחו, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו, בהתחשב בנסיבות הייחודיות של המקרה. ההחלטה ניתנה ב-17 בפברואר 1988.