פ"א 48057-03-10

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מקומיים בנתניה. המערערים הורשעו באי ציות לצו בית משפט להריסת אולם אירועים שנבנה שלא כדין, בניגוד לסעיף 210 לחוק התכנון והבניה. עיקרו של הערעור סובב סביב טענת ההגנה של המערערים כי כתב האישום נגדם סותר עקרונות של צדק והגינות, שכן הם ניסו לקבל היתר בנייה ונשללו באופן שרירותי ובלתי סביר על ידי המשרד להגנת הסביבה. המערערים טענו כי שגה בית משפט קמא בכך שלא איפשר להם לזמן עדים נוספים להוכחת הגנתם, וכי הימנעותו מכך פגעה ביכולתם לבסס הגנת צדק. המשיב, לעומת זאת, תמך בהחלטותיו של בית משפט קמא בעניין זימון עדים, וטען כי אין להפוך את בית המשפט הפלילי לדיון מינהלי. השופט הכיר בזכותם של המערערים לטעון להגנת הצדק והסכים כי ההליך הפלילי הוא המסגרת המתאימה לכך. השופט הדגיש כי כאשר נאשם מבקש לזמן עדים להגנתו, על בית המשפט לאפשר זאת, במיוחד בתיקים פליליים, ולא להקשות על הנאשם להציג את הגנתו. השופט פסק לטובת המערערים, וקיבל את טענתם כי דחייתו של בית משפט קמא את בקשתם לזמן עדים נוספים גרמה לעיוות דין. פסק הדין בוטל, והתיק הוחזר לבית המשפט לעניינים מקומיים בנתניה להחלטה חדשה, עם אפשרות לקבוע הוצאות אם העדים שזומנו היו מיותרים או שההליך היה רק טקטיקת שיהוי. השופט הדגיש את חשיבות הבטחת זכותם של המערערים למשפט הוגן, במיוחד נוכח האופי הקיצוני של ביטול הליכים פליליים מטעמי צדק. פסק דין זה ניתן בהעדר הצדדים ביום 17.6.2010.