סע"ש 56217-11-15

תקציר

התובעת, שעבדה כמנהלת רכש בחברה הנתבעת, טענה כי פוטרה מחמת גילה בהליך שימוע פיקטיבי, ודרשה פיצוי בסך 208,548 ₪ בגין פיטורים שלא כדין ו-100,000 ₪ בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. כמו כן ביקשה תשלום עמלות, הפרשי פיצויי פיטורים, פדיון חופשות, הפרשות לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות, תשלום עבור עבודה בשעות נוספות ופיצוי בגין פגמים בתלושי שכר ואי הצגת תעודת העסקה. הנתבעת טענה כי לא נפל כל פגם בפיטורי התובעת, שפוטרה עקב צמצום פעילות חטיבת אבטחת המידע בה עבדה, וכי השימוע היה כדין. הנתבעת טענה גם לסכומי קיזוז ששולמו לכאורה לתובע ביתר ולפיצויים בגין הפרת חובות הנאמנות והסודיות של התובע. בית המשפט מצא כי הנתבעת הצליחה להוכיח כי התובעת פוטרה מסיבות ענייניות ולא מחמת גילה, וכי הליך השימוע היה כדין. הנתבע ניסה גם למצוא משרה אחרת לתובע אך ללא הצלחה. לפיכך, נדחו התביעות לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין ואפליה מחמת גיל. בית הדין קיבל את תביעת התובעת לתשלום עמלות משנת 2012 ועד לסיום העסקתה. עוד קבע בית הדין כי יש לכלול את רכיבי ה"עמלות" וה"מענקים" בשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. עם זאת, בית הדין חישב את פיצויי הפיטורים לפי ממוצע העמלות בשנים-עשר החודשים האחרונים להעסקתו של התובע. בית המשפט קיבל את תביעת התובעת להפרשי פדיון חופשה, וקבע כי שווי יום החופשה של התובעת כלל הן את רכיב ה"אגרות" והן את רכיב ה"מענק". בית המשפט דחה את תביעת התובעת להפרשות לביטוח מנהלים, וקבע כי התובעת לא הוכיחה כי צו ההארכה חל על הצדדים, וכי קיימת הסכמה אישית בין הצדדים בנוגע לתנאי העסקתה של התובעת. בית הדין דחה גם את תביעת התובעת להפרשות לקרן השתלמות, שכן הנתבעת תרמה לקרן על פי הסכם העבודה. בית הדין מצא כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על עבודתה של התובעת, וקיבל את חישוב השעות הנוספות של התובעת, שהתבסס על דוחות הנוכחות משנת 2009, וצמצם את שעות ההיעדרות. עם זאת, בית הדין דחה את טענת התובעת בדבר עבודה בשעות נוספות בבית, שכן התובעת לא הביאה כל ראיה לטענה זו. בית הדין כלל את רכיב ה"מענק" בחישוב שווי שעת העבודה של התובעת, אך לא כלל את רכיב ה"עמלות", שכן לא ניתן לייחס זאת לזמן נתון. בית הדין דחה את תביעת התובעת לפיצוי בגין פגמים בתלושי השכר, וקבע כי לא נפל פגם מהותי, ואת תביעת הנתבעת לקיזוז לעניין רכיב "המענק", שכן רכיב זה היה חלק מתנאי העבודה המוסכמים של התובעת. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבעת כי התובעת הפרה את חובות הנאמנות והסודיות שלה, שכן הנתבעת לא הביאה כל ראיה לטענה זו. בסיכומו של דבר, נדחו תביעותיה של התובעת לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין, הפליה מחמת גיל, הפרשות לפנסיה, הפרשות לקרן השתלמות ופיצוי בגין פגמים בתלושי שכר ואי הנפקת תעודת העסקה. הנתבעת חויבה לשלם לתובע סך של 248,834.63 ₪ בגין עמלות, הפרשי פיצויי פיטורים, פדיון חופשות ועבודה בשעות נוספות בתוך 30 יום. הנתבע יישא גם בהוצאות המשפט של התובע, שהסתכמו ב-11,500 ₪.