תר"מ 49/26

תקציר

**ניתוח משפטי מקיף של פסקי הדין בנוגע לשימוש בנכסי ציבור בתעמולת בחירות** החלטה זו מתייחסת לסוגיית השימוש בנכסי ציבור במסגרת תעמולת בחירות, תוך התמקדות בסעיף 2א לחוק התעמולה, אשר אוסר שימוש בכספים או נכסים מוחשיים ובלתי מוחשיים של גוף מבוקר, לרבות רשות מקומית, לצורך תעמולת בחירות. הניתוח יתמקד בעקרונות המשפטיים שפותחו בפסיקה, ביישומם על המקרה הספציפי, ובחידושים המשפטיים הנדונים. **עקרונות משפטיים והלכות קיימות:** 1. **מבחן הדומיננטיות ומבחני עזר:** קביעת מה נחשב "תעמולת בחירות" נעשית על פי "מבחן הדומיננטיות" ומבחני עזר שפותחו בפסיקה. מבחנים אלו נועדו להבחין בין פרסום לגיטימי של רשות מקומית לבין ניצול פלטפורמות ציבוריות לצרכים פוליטיים אסורים. הפסיקה (כפי שמצוין בפסקאות 4-16) מדגישה את חשיבותם של מבחנים אלו, אך השופט מציין כי במקרה זה, המחלוקת אינה על הלכות אלו, אלא על יישומן. 2. **סדרת פרסומים קיימת:** לגבי סדרת הפרסומים הנדונה, ניתנו כבר החלטות מפורטות בעתירות קודמות (תר"מ 19/25 ותר"מ 45/25). השופט מדגיש כי אם צד סבור שההחלטות הללו אינן מקוימות, הדרך הנכונה היא לפנות בטענות בהקשר זה, ולא לפתוח בהליך חדש. העתירה הנוכחית אינה ההליך המתאים לדון בכך. 3. **שימוש בפרסומים עירוניים בפרסום פרטי (סרטון):** * **עקרון:** הפסיקה (תר"מ 28/21 פור נ' ששון) מציעה מבחן דו-שלבי לבחינת שיתוף פרסומים ממקורות עירוניים בדפים פרטיים, בין אם של ראש העיר או גורם אחר שאינו עירוני. * **תנאים:** * **אי-יצירה מכוונת של חומר פרסומי לשימוש פוליטי:** גורמי העירייה לא צריכים ליצור חומרים פרסומיים במכוון כדי שישמשו מקור לליקוט בידי גורם פוליטי. * **נגישות ציבורית למקורות:** הגישה למקורות העירוניים (למשל, דף פייסבוק של העירייה) צריכה להיות פתוחה לכל, ולא מוגבלת למי שהעירייה מאשרת. אם הגישה מותנית, הדבר עשוי להיחשב כהפקת חומר עבורו על ידי העירייה. * **יישום במקרה הנדון:** השופטת מסכימה עם המבחנים הללו. במקרה זה, הפרסומים נוצרו "בזמן אמת" לצורך פרסום בפלטפורמות עירוניות (הזמנות לאירועים, הודעות), ולא נוצרו במטרה שהמשיב "ילקט" אותם לתעמולת בחירות. הם הפכו לנחלת הכלל ונגישים לכל. לכן, שיתופם על ידי המשיב בעמוד הפרטי שלו אינו נחשב לניצול משאב עירוני בניגוד לחוק. 4. **שימוש בסמל הרשות בתעמולת בחירות:** * **עקרון:** קיימת הלכה והנחיות ברורות (כפי שמצוינות בפסקה 23) האוסרות שימוש בסמל הרשות בתעמולת בחירות, מחשש ליצירת רושם שהפרסום הוא מטעם הרשות. * **יישום במקרה הנדון (חידוש משפטי/הבחנה):** למרות האיסור הכללי, השופטת מבחינה בין המצב הכללי למקרה הספציפי. במקרה זה, השימוש בסמל המועצה הוא: * **הופעות קצרות ביותר:** הסמל מופיע באופן זניח. * **לא כסמל נפרד:** הסמל אינו מוצג בפני עצמו, אלא מודפס בגודל קטן מאוד על גבי ניירות פרסום (למשל, פרסום על פעילות מועצה, כשהסמל מופיע בתחתית לצד סמלים נוספים). * **קושי בזיהוי:** במקרים מסוימים, גודלו של הסמל מקשה על זיהויו, ונדרשת צפייה קפדנית כדי לאתרו. * **אגביות והיקף:** הופעת הסמל היא אגבית לחלוטין ביחס לתוכן הסרטון. הוא מופיע במצטבר למשך כ-7 שניות בלבד מתוך סרטון שאורכו כ-2:37 דקות. * **היקש לפסיקה קודמת (תב"כ 21/25):** השופטת מפנה לתב"כ 21/25, שם נקבע כי הצגת סמל המדינה לזמן קצר ביותר, באופן אגבי ואינצידנטלי, שמטרתו להמחיש את המסר בסרטון, אינה פוגעת בתכליות האיסור על שימוש בנכסי ציבור. הצגה כזו אינה יוצרת זהות או ניכוס של הסמל למועמד, ואינה מהווה ניצול של גישה ישירה לנכסי המדינה או שימוש בתקציבים ציבוריים. * **מסקנה לגבי הסמל:** השופטת סבורה כי אין מקום להורות על הסרת הסרטון רק בשל הופעת הסמל, בהתחשב בנסיבות הקונקרטיות. **חידושים משפטיים או יישומים משמעותיים:** 1. **אבחנה עדינה ביישום איסור סמל הרשות:** החידוש המרכזי בפסק דין זה הוא ההבחנה המדוקדקת שמבצעת השופטת ביחס לאיסור השימוש בסמל הרשות. בעוד שהאיסור הכללי נועד למנוע מצג שווא של תמיכה מוסדית, המקרה הספציפי מציג שימוש **אגבי, זניח, ובלתי ניתן לזיהוי בקלות** של הסמל, המוטמע בתוך חומרים שאינם נכס ציבורי "במובן המקובל" לצורך תעמולה. הדבר מראה על גישה פרגמטית של בית המשפט, המנסה למנוע ניצול פסול אך גם לאפשר גמישות במקרים בהם הסיכון לפגיעה בתכלית החוק מינימלי. 2. **הדגשת "זמן אמת" ו"נחלת הכלל":** הקביעה כי הפרסומים נוצרו "בזמן אמת" לצורך פרסום רגיל, הפכו ל"נחלת הכלל" ונגישים לכל, מהווה קו מנחה חשוב להבחנה בין שימוש מותר לשימוש אסור. קריטריון זה מסייע לבדוק האם החומר נלקח מתוך מאגר ציבורי שיש בו "ערך מוסדי" או שהוא פשוט תוצר של פעילות שוטפת שהפך זמין לציבור הרחב. 3. **סדר דין: הליך נכון לכל טענה:** השופטת מדגישה את חשיבות פנייה להליך המשפטי הנכון. ההחלטה שניתנה לגבי סדרת הפרסומים, ומגבלות ההליך הנוכחי, מונעות דיון בטענות כלליות לגבי הסדרה, וממקדות את הדיון בסרטון הספציפי. **סיכום והכרעה:** השופטת קבעה כי למרות קיומם של פרסומים וסמל הרשות בסרטון, התכלית העומדת בבסיס האיסור הקבוע בסעיף 2א לחוק התעמולה אינה מופרת במקרה זה. ההחלטה מתבססת על יישום הלכות קיימות תוך אבחנה מדוקדקת לנסיבות המקרה הספציפי, במיוחד ביחס להופעת הסמל. לפיכך, העתירה נדחתה, והעותר חויב בתשלום הוצאות.