ע"א 2781/93

תקציר

במקרה דנן, המערער, נכה, אושפז בבית החולים כרמל לצורך ניתוח ברגלו, אך בסופו של דבר עבר ביופסיה לא מתוכננת בכתף בשל חשד לגידול ללא הסכמה מדעת מתאימה. בית המשפט העליון בחן האם הרופאים הפרו את חובתם לקבל הסכמה מדעת והאם הפרה זו גרמה לנכות הכתף של המערער לאחר מכן. בית המשפט שב והדגיש כי הסכמה מדעת מחייבת מידע מקיף על ההליך, הסיכונים והחלופות, אשר המערערת לא קיבלה בשל מצבה המורדם. בעוד שבית המשפט קמא לא מצא רשלנות רפואית בביצוע הביופסיה או בטיפול שלאחריה, קבע בית המשפט העליון כי היעדר הסכמה מדעת מהווה רשלנות. עם זאת, לא נפסקו למערערת פיצויים בגין נזקי גוף, שכן לא הוכח כי הייתה מסרבת להליך אילו נודע לה על כך במלואה. במקום זאת, היא קיבלה פיצוי על הפרת האוטונומיה שלה. בית המשפט הדגיש את חשיבותה של אוטונומיית המטופל והכיר בזכות לפיצוי בגין הפרתה, ללא תלות בנזק גופני. החלטה זו מחזקת את חובת הזהירות בקבלת הסכמה מדעת ומדגישה את זכותו של המטופל לאוטונומיה על החלטותיו הרפואיות.