ע"א 268/56

תקציר

המקרה של ששון נוי ואחרים נגד עיריית חדרה ואחרים הוא ערעור אזרחי על ארבעה שטרי חוב בסך 200 לירות כל אחד, שנכתבו על ידי עיריית חדרה. השטרות נסחרו למערערים, שדרשו תשלום מהעירייה ומהמשיב השני, שערב להם. העירייה הכחישה את החתימה על הפתקים וטענה כי החתימות על הפתקים אינן מאושרות. בית משפט השלום הורה לשני המשיבים לשלם, אך העירייה ערערה בטענה שהחתימות אינן מחייבות אותם. בית המשפט המחוזי היה חצוי בדעתו, כאשר שופט אחד קבע כי לעירייה יש יכולת להיות חייבת, ואילו שני השופטים האחרים חלקו על כך. בית המשפט שלערעור הסכים עם האחרון, בקובעו כי סמכותה של העירייה לחייב על פי שטר נובעת מהחוק המכונן אותה או מחוק ההפעלה שלה, שבמקרה זה היה פקודת העיריות, 1934. מאחר שפקודה זו אינה מרמזת על הסמכות להנפיק מסמכים סחירים, וסמכות זו לא הייתה נחוצה לתפקידי העירייה, לא ניתן היה לכבול אותה בחתימות על השטרות. יתר על כן, בית המשפט קבע כי גם אם לעירייה הייתה יכולת להיות חייבת, החתימות הספציפיות על השטרות לא אושרו. בית המשפט התייחס גם לחוק לתיקון מס בולים שנחקק לאחרונה, אשר פטר שטרות מסוימים מהרשויות המקומיות ממס בולים, אך הגיע למסקנה כי אין בכך כדי לרמז על הסמכות להנפיק מסמכים סחירים. לבסוף, דחה בית המשפט את הערעור, אישר את החלטת הרוב בבית המשפט המחוזי, ולא פסק הוצאות למי מהצדדים.