ע"פ 3055/06

תקציר

פסק הדין המדובר נוגע לעובד זר מהפיליפינים שנשדד מחוץ לסניף הדואר המרכזי בבאר שבע. לאחר שעזבה את סניף הדואר, ניגש אל הקורבן אדם שטען שהוא שוטר וגנב את חפציה. כחודש לאחר מכן, זיהה הקורבן את התוקף, מה שהוביל למעצרו ובהמשך להגשת כתב אישום. בית משפט קמא הרשיע את הנאשם על סמך עדותו המהימנה של הקורבן והטיל עליו 30 חודשי מאסר בפועל ו-10 חודשי מאסר על תנאי, לצד מאסר על תנאי של 6 חודשים. הערעור מערער על פסק הדין בעילה בעייתית של זיהוי עדי ראייה וכשלי חקירה. עם זאת, השופטים מסכימים עם ממצאיו של בית משפט קמא, תוך שימת דגש על זהירותה של הנפגעת ועל אמינות זיהויה. הם מציינים כי זיהוי ספונטני יכול להיות אמין יותר מאשר מסדר זיהוי בנסיבות מסוימות, ובמקרה זה, הוא היה ביוזמת הקורבן, מה שמוסיף אמינות. בנוסף, השופטים מדגישים את הזמן שהקורבן בילתה עם התוקף, ומאפשרים לה לצפות בו מקרוב. גם טענות ההגנה בדבר חלוף הזמן וכשלי החקירה נדחות, שכן השופטים סבורים כי אין בהן כדי לפגוע באמינות הזיהוי. זאת ועוד, השופטים תומכים בעונש שהטיל בית משפט קמא, בהתחשב בעברו הפלילי של הנאשם ובנזק הפיזי שנגרם לקורבן. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והכרעת הדין וגזר הדין מתקיימים. השופט ד' ברלינר נותן את פסק הדין, אליו מצטרפות השופטות א' א' לוי והשופטת א' ארבל.