תלה"מ 24432-03-24

תקציר

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים פסק בסכסוך בין בני זוג גרושים על אכיפת הסכם גירושין. ההסכם, שאושר בשנת 2020, חייב את שני הצדדים למכור את ביתם המשותף ולחלק את התמורה. המשיב, שהתגורר בבית, היה אמור גם לשלם למבקש (בת זוגו לשעבר) דמי שכירות חודשיים. המבקש מנע את מכירת הבית, מה שגרם למשיב לעתור לבית המשפט לחייב את המכירה. כן תבע המשיב את המבקש בגין לשון הרע בעקבות תלונה במשטרה שהגישה נגדו, וכן בגין עוגמת נפש והפסדים כספיים נוספים. בינתיים עתרה המבקשת בעתירה נגדית לביטול ההסכם. בית המשפט קבע בשנת 2024 כי תביעת המשיב לאכיפת ההסכם מוצדקת ומינה כונס נכסים למכירת הבית. עם זאת, היא דחתה את תביעת המשיב לנזקים שנבעו מאיחור המכירה, ואת תביעת לשון הרע שהגיש נגדו. לצדדים ניתנו שלושה חודשים למכור את הבית באופן פרטי; אם לא יעשה כן, כונס הנכסים ייקח את החזקה וישכיר אותה למשך שנה לפני שימכור אותה. לאחר מכן תבעה המבקשת את המשיב בדמי שימוש, והמשיבה תבעה נגדית בגין נזקים שונים, בטענה לחוסר תום לב מצד המבקשת ולהפרת ההסכם. המבקשת ביקשה לדחות את התביעה שכנגד, בטענה כי פסק הדין הקודם יצר מכשול משפטי (השתק) בפני טענות המשיב. עוד טענה כי רוב טענותיו חסרות עילה. בית המשפט קיבל את הבקשה באופן חלקי, ודחה את הטענות הנוגעות לתלונת המבקש ולשכר טרחת עורך הדין בעילה של השתקה. טענות אלה כבר הוכרעו בפסק הדין הקודם. עם זאת, בית המשפט קיבל את תביעות המשיב לנזקים הנובעים מהפרה מתמשכת של ההסכם על ידי המבקש לאחר הגשת התביעה הראשונית, תוך ציון המשך ההפרה והיעדר חפיפה זמנית. בית המשפט מצא כי גם תביעתה שכנגד של המבקשת לפיצוי המוסכם ועלות כונס הנכסים הייתה מוצדקת, שכן פסק הדין הקודם לא פגע בתביעות אלה. ככלל, בית המשפט הזהיר את שני הצדדים מפני התדיינות חוזרת ונשנית והדגיש כי תביעתה שכנגד של המבקשת לדמי שימוש פתחה פתח לדיון בטענות המשיב. היא הורתה למחוק סעיפים ספציפיים הקשורים לטענות שנדחו בכתב התביעה של המשיב, אך אפשרה לתביעות אחרות להתקדם. ההחלטה, בהשמטת פרטים מזהים, עלולה להתפרסם. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.