ת"א 12443-11-20

תקציר

פסק הדין מתווה יישוב של שלושה עניינים מרכזיים בסכסוך רכושי בין נתבע לבין רשות מקרקעי ישראל. ראשית, בית המשפט קבע כי על הנתבע לשלם דמי שימוש עבור מגורי אמו בבניין 12, שעמד על 89.7 מ"ר, בין התאריכים 31.12.2017 עד 1.1.2016. הנתבע טען כי אמו, ניצולת שואה, התגוררה בבניין ולכן מגיעה לו הנחה. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו וכי פרשנותו למעמד בית המגורים אינה הגיונית, מה שהוביל לדחיית טענתו. שנית, יש להוסיף את רכיב דמי היזמות בעת חישוב שווי המקרקעין. בית המשפט צידד בפסיקה שנקבעה, הקובעת כי יש לכלול רווח יזמי בחישוב דמי השימוש, תוך שהוא דוחה את טענת הנתבע כי מדובר בעונש בלתי חוקי. לבסוף, החליט בית המשפט כי שיעור דמי השימוש ייקבע על 6% לשנה, בהתאם לפסקי דין קודמים רבים ולהחלטות ההנהלה של רמ"י. תעריף זה חל על קרקעות שנעשה בהן שימוש ללא אישור רמ"י וכולל קנס נוסף של 1% לאזור המרכז. טענת הנתבע לשיעור נמוך יותר של 5% התבססה על פסק דין יחיד ולכן נדחתה. לצדדים יש עד ליום 15.8.2024 להגיש את חישוביהם לחיובים על בסיס פסק הדין, ולאחר מכן יינתן פסק דין סופי, כולל הוצאות.