ת"א 522/05

תקציר

המחלוקת במקרה זה נסובה סביב זכויות הבעלות בחלקת קרקע. התובעת, חברה, טענה כי הקרקע נרכשה על ידי מנהליה בשנת 1949 ונרשמה על שם הנתבע כנאמן. הנתבע, שהיה גם דירקטור ובעל מניות בחברה התובעת, טען כי רכש את הקרקע בשנת 1958 והיה הבעלים היחיד. לטענת התובעת, שעמדתה נתמכה על ידי הדירקטור מוריס קרדוש, הנתבעת הכירה בזכויות החברה במקרקעין בפסק דין משנת 1977. עם זאת, הנתבע מכר לאחרונה את החלקה לבנותיו, מה שהוביל את החברה להגיש תביעה. בית המשפט בחן את הראיות שהציגו הצדדים, לרבות מסמכים, תצהירים ועדויות. בית המשפט מצא כי גרסתו של התובע לאירועים אמינה יותר. פסק הדין משנת 1977, שהנתבע הסכים לו, אישר את זכויות הבעלות בחברה. בנוסף, בית המשפט מצא כי הנתבע החזיק במקרקעין בנאמנות עבור החברה והפר את חובות הנאמנות שלו בכך שהעביר את הזכויות לבנותיו, ובכך הפך את הסכם המכר לבטל. השופט מתח ביקורת על התנהלותו של הנאשם לאורך כל ההליך, וציין את ניסיונותיו לשבש את ההליך המשפטי ואת חוסר אמינותו בעדות. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לטובת התובעת, קיבל את תביעתה ודחה את תביעתה שכנגד של הנתבעת. נקבע כי התובעת זכאית לכך שהמקרקעין יירשמו על שמה והורתה על ביטול הוראת האזהרה הנוגעת למכירת הנתבע. כמו כן, חויבו הנתבעים בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן שלא בפניו ב-3 ביולי 2007.