ע"א 4579/07

תקציר

הערעור והערעור שכנגד נסובו על גובה הפיצוי שייפסק לתלויים בה של ב.נ., שנפטרה בגיל 36 מזיהום בעקבות תאונה ביתית שגרמה לה לכוויות ביותר מ-30% מגופה. התלויים - בעלה ושבעת ילדיה הקטינים - תבעו בגין רשלנות שהובילה למותה. אחריותו של המשיב הוסכמה על 92.5%, והותירה את סכום הפיצויים כנושא היחיד שיש להכריע בו. בית המשפט המחוזי פסק לבעל 40,000 ₪ בגין אובדן שירותי אשתו, ולילדים 500,000 ₪ בגין אובדן שירותים ליולדות. עוד פסק בית המשפט לעיזבון 250 אלף שקל בגין כאב וסבל, 300 אלף שקל בגין קיצור תוחלת החיים ו-7,500 שקל הוצאות קבורה. סכומים אלה הופחתו ב-7.5% בהתאם לחבות המוסכמת, והמשיבה חויבה לשלם לבעלה של המערערת 299,469 ש"ח, לילדים 181,242 ש"ח ו-543,726 ש"ח ישירות למוסד לביטוח לאומי. המערערים טענו כי הסכומים שנפסקו בגין כאב וסבל, קיצור תוחלת החיים ואובדן שירותי האם אינם מספקים. בערעור הנגדי שהגיש המשיב נטען כי יש לבטל לחלוטין את הפיצויים לבעל בגין אובדן שירותי אשתו ולילדים בגין אובדן שירותים אימהיים, או לכל הפחות לצמצמם. פסק דינו של השופט רובינשטיין הציע להגדיל את סכום הפיצוי בגין הפסד שירותי יולדת ל-800 אלף שקל, אך דחה את יתר הערעורים ואת הערעור שכנגד. בהתחשב בפסיקה קודמת, קבע השופט רובינשטיין כי נישואין שניים אינם צריכים להפחית את הפיצוי שנפסק ליתומים בגין אובדן שירות אימהי, שכן חובתו של הורה חורג כלפי ילדי בן זוגו אינה שקולה לזו של הורה ביולוגי. השקעתו של ההורה החורג בילדים היא מתנה, הניתנת באופן חופשי ולא למבצע הרשלנות, ולכן זכותם של היתומים לפיצויים אינה מצטמצמת. עם זאת, ייתכנו כמה השלכות כלכליות מוכרות של הנישואין השניים, אשר ניתן לשקול בנסיבות מסוימות – למשל, בחישוב מידת הצורך בשמרטפות. כאן, מספר היתומים הצעירים, גובה הפיצויים ומשפחתו הגדולה של סבאח גרמו לכך שלא היה צורך בכך. השופט רובינשטיין דחה גם את הערעורים על הסכומים שנפסקו בגין כאב וסבל וקיצור תוחלת החיים, ואת הערעור שכנגד על פסק הדין בגין אובדן שירותיה של האישה, וראה בהם מקום מתאים בנסיבות המקרה. לבסוף, פסק השופט רובינשטיין שכר טרחת עורכי דין מוגדל למערערים, בהתחשב בכך שערעורם נחל הצלחה חלקית. השופטים פרוקצ'יה ודנציגר הסכימו עם פסק הדין.