עת"מ 24780-05-10

תקציר

העותר, הנשוי לאזרחית ישראלית, ביקש לשדרג את מעמדו מתושב ארעי לאזרח ישראלי באמצעות הליך איחוד משפחות. לחילופין, הוא ביקש מעמד של תושב קבע. המשיב, משרד הפנים, הפעיל הליך מדורג, שחילק את התהליך לשלושה שלבים שבדרך כלל מסתיימים בתושבות קבע לאחר 5 שנים ו-9 חודשים. אלא שמדיניות חדשה, הוראת השעה, קטעה את השלב השלישי של פנייתו של העותר, והותירה אותו במעמד זמני. השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם התנהלותו של המשיב במהלך ההליך המדורג הייתה פגומה. העותר טען כי היה מקום להחיל את הנוהל החדש, הקובע מסלול קצר יותר לאזרחות, בעניינו וכי היו עיכובים בלתי מוצדקים שנגרמו על ידי המשיב. המשיב טען כי החלטותיהם היו סבירות וחוקיות. בית המשפט מצא כי היה מקום להחיל את הנוהל הישן, וכי התנהלות המשיב הייתה סבירה, כאשר שיהוי של שנה תוקן על ידי קיצור תקופת היתר המת"ק. גם אם היה מיושם הנוהל החדש, העותר לא היה משלים את הליך האזרחות לפני כניסת הוראת השעה לתוקף. זאת ועוד, טענת השיהוי הבלתי מוצדק של העותר לא הוכחה, ואושר מעמדו כתושב האזור, כהגדרתו בהוראת השעה. בית המשפט הגיע למסקנה כי העותרת לא השלימה די הצורך את ההליך המדורג לפני מועד כניסתו לתוקף של הוראת השעה, ועל כן דחה את העתירה מבלי להתערב בהחלטת המשיב.